בס"ד.

חומר לעיון דחוף ביותר

כל אי-צדק כלפי אדם מתאפשר ממצב החומר ויחסנו אליו באותה שעה. החומר הוא כה אדיש עד כדי אפשרות לכל אדם לגעת בו, יהיו כוונותיו אשר יהיו – במידה רבה כמו אנשים חסרי תחושת ערך עצמי.

אנו מקבלים זאת מראש כי 'ככה זה'. מצפים אנו בבטחון שהחומר יניח להשתמש בו לכל אחד ואחד ובכל דרך קיימת; דבר זה מאפשר, ואפילו מעודד, כל אי-צדק וכל התאכזרות. אולם, לא כך הדברים חייבים או אמורים להתנהל. התורה (שנשתבשה בפי הלטינים ל-'טרה' [terra] והגויים מבינים זאת כ-'אמא אדמה', ובצדק, כי ההיגויים בתורה מיצרים את הגויים, הרי: הַגּוֹיִים = הִגּוּיִים) היא העולם הגשמי, ותכלית השיעורים הנמסרים ממנה הנה רכישת היכולת לברוא עולם גשמי מושלם.

אחת מהסיבות לקיומו של מצב זה היא העדר הזדהות מספקת עם החומר מצידנו. הדגשת הרוחניות גרמה לנתק חמוּר בינינו לבין החומר. לכך אני מתכוונת בכתיבתי לאחרונה, בה דנתי בצורך לנטוש את החשיבה המופשטת ולהגיע לחשיבה הנגדרת ברשימותיי כ-'חשיבת מצב מוצק'.

אנו, יהודים הלומדים תורה בעברית, בוראים את עולם התופעות. עולם התופעות יוטבע בחותם הלימודים ויהיה השתקפות שלהם. אם זה לימוד תיאורטי, נברא עולם המתואר בחוסר ממשות. אם נחשוב כי האישים המתוארים בתורה הם דמויות היסטוריות, בלתי זמינות בהווה, אזי נברא עולם בעל 'עבר' בלתי נגיש. אם מניחים כי גאולתנו תתרחש ב-'עתיד' כלשהו ונתאר עתיד זה כמושג מופשט, אזי נברא עולם המכיל עתיד סמוי אין-חקר וננציח את הציפיה למשיח – כלומר, אנו בוראים מציאות בה המשיח לעולם לא יבוא ונהיה לנצח בהמתנה לבואו, במושג מופשט כלשהו הנקרא 'עתיד'.

החומר הוא אדיש מסיבה נוספת. בעבר (המופשט) מתו אנשים רבים בלי להשלים את הגשמתם העצמית בדיוק מפני שהחזיקו ברעיונות מופשטים, שגויים ומוזרים במקום לראות את המציאות כהווה מושלם ומתמשך, ולשלוח מסר זה אל היקום כדי שגם הוא יציג את עצמו כך. גופותיהם שנרקבו בעפר במותם הפכו לאדמה אדישה ו"מתה" כי הם לא ידעו מהו מות קדושים בעת מותם. כפי שהם הפכו למצב ללא הכרה, כך עפר גופותיהם הפך להיות אדיש כמותם. התוצאה המקובצת של אותם רעיונות,  מוזרים ובהכרח בלתי מציאותיים, היא הבריאה של אדמה המגיבה בדומה על ציפיות כאלה.

אנשים מתייחסים איש לרעהו כמו אל תבן. האם הצהרה זאת עוררה אותך להגן על כבוד הארץ כמו על כבוד האדם? כך ראוי להיות. מנין לנו החוצפה להתייחס לתבן כמו אל תבן דומם?

אם שולחים אנו אל החומר מסר קיבוצי, לפיו אין חשיבות לרמתו המוסרית כי הוא "רק" תבן, אזי ממשיכים אנו לגור בעולמנו העכשוי; מסר כזה לבריאה הוא שורש כל הבעיות, אבי כל אי-צדק. אדם המבין כי החומר הוא התשובה לציפיותינו מהתהוותו כתוצאה מלימוד התורה, יזכה לתגובה אחרת  מן הטבע. החומר יתחיל להימשך נמרצוֹת אל אדם זה ויגיב עליו בלהיטות רבה ביותר. אנו עדים לשינויים מעמיקים בדרך הארגון של החומר סביבנו. עוד עדים אנו לשינויי התנהגות בעולם החי. הכי חשוב, כעת מבינים אנו היטב: "ויאמר האדם, זאת הפעם עצם מעצמַי ובשר מבשרי – לזאת יִקָרא אשה כי מאיש לֻקחה-זאת," [בראשית, ב: כג].

זאת הפעם, נעשה את הבריאה כהלכה – והבריאה קיימת, מושלמת לנצח.

ב"ה

ריבון בארץ הקודש

כאשר אנו מרשים לעצמנו לחוש זעם במעמקי קרבינו כלפי אי-צדק ואכזריות חסרת טעם, או על עקשנות בלתי הגיונית והקלות הבלתי נסבלת של המציאות המאפשרת התנהגות פסיכופתית, ועוד להודות כי אנו חסרי אונים בפניהם – יש להתעורר ולשאול: האמנם לא אוכל לעשות דבר? האם הנני חסר אונים וחלש מיסודי? איפה יימצא הכח שיילחם נגד התוקף את נפשי ופוגע בה קשות?

ואז נושאים אנו את עינינו אל הטבע. מה רואים אנו? שפע של כח! כח בלתי נגמר. אפשרויות בלתי מוגבלות.

ואחרי עידון נטייתנו עד העדר כל תשוקה להפעיל כח כדי להזיק או רק לשמושנו הפרטי או כל שימוש נלוז אחר בכח, אלא להדוף פלישה וכיבוש ולשרת כל נברא (בארץ ועליה) בלבד, אזי יתקיים מיזוג בין רצוננו לבין כוחות הטבע. נבחין בשנויים מפליגים המתחוללים סביבנו: הרצון והחומר יתחברו ויהיו לאחד.

אולם אין די בהיותנו חיים על אי בודד של חסד. רוצים אנו לחלוק זאת עם כל היצורים הטובים והצדיקים האחרים. לזאת ייקרא ארץ הקודש – הארץ הפועלת בקדושה על פי הרצון הקדוש. אין עוד מצב של ארץ אדישה או סתמית; הצדק פועם בה והיא פועלת בזריזות לממש את הרצון האלוקי. מיזוג זה של רצון אלוקי וכוחות הטבע נקרא 'כניסה לארץ הקודש'. כאשר כל צעד שלנו רווי בהערכה, כבוד ויראת-קודש כלפי הכוחות הגנוזים בטבע, אזי ההבטחה: "כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו, לכם נתתיו," (יהושע, א:ג) קמה ומתגשמת. אנו מגיעים למדרגת ריבונים על הארץ באמת, וריבונותנו משתרעת  ממרומי שמים עד מעמקי התהום. זאת המשמעות האמיתית של 'מלכות בית דוד' – מלכות הנאהבים.

SOVEREIGN ON THE HOLY LAND

When we allow ourselves to feel outrage at injustice and senseless cruelty and perversion and the insufferable lightness of being that allows psychopathic behavior down to our core *and* admit our helplessness in the face of them; we are prompted to ask: Is there really nothing I can do? Am I really essentially helpless and powerless? Wherein might reside the power to fight that which offends and outrages my Soul?

And then we look to Nature. What do we see? An abundance of power! Endless power. Endless abilities.

And when we have refined our inclinations to the point where we genuinely have no desire to wield power in order to harm or to only serve ourselves or to abuse power in any way, but only to fend off incursion and invasion and to serve all the Beings who live in and on the Earth; then a meld between our Will and the Forces of Nature begins to take place. We notice profound changes occurring around us. Our Will and Matter become One and The Same.

But it is not enough that we live on an island of Grace. We want this for all other good and just Beings.

This is what is called The Holy Land - the Land that acts in Holiness in accordance with the Holy Will. The Land is no longer inert and neutral. It is actively Just and acts with alacrity to actualize the Divine Will.

The melding of the Divine Will with the Forces of Nature is what is called Entering the Holy Land. When we take every step in Gratitude and in Respect and Sacred Awe for the power that resides in Nature, then the promise: 'Everywhere you step your foot down, there it will be yours' is fulfilled. We become true sovereign on the Land, and our Sovereignty extends from the heights of Heaven to the depths of the Abyss. This is the true meaning of the Kingdom of David - The Kingdom of the Beloved.

ב"ה

לנחות בארץ ישראל

אנחנו השטח של ארץ ישראל. ארץ ישראל היא הנשמה שלנו. תכף, בע"ה, נראה כי הנשמה שלנו אינה "רוחנית", אלא שיא הגשמיות. כאשר אנו מעמיקים בתורה, אנו עוסקים ב"ארכיאולוגיה". אנו מעמיקים בהיסטוריה שלנו, בתולדותינו. כאשר אנו מגיעים לרובד העמוק ביותר, אנו בארץ ישראל. נמצא את עצמנו קבורים כלנו בארץ הקודש בעודנו בחיים.

מי שלא מגיע לרובד של ארץ ישראל יכול להיות בטוח כי הוא לא לומד תורה ברצינות, אלא הוא מתמזמז, או, גרוע מכך, מרחף ב"ספירות" של הדמיון שלו.

כאשר אנו לומדים תורה באמת וברצינות ובטהרה, אנו יודעים זאת והתוצאות מדברות עבור עצמן. כיום, יש צבאות של יהודים היושבים כל העת בישיבות ו"לומדים" כביכול, אבל האמת היא: הם סתם טוחנים מים ולא מתקרקעים כלל וכלל. הם לא יכולים להכחיש זאת. כולם רואים את התוצאות העגומות והריקניות של "לימודיהם".

הבה נראה איך ארץ ישראל נראית מהמבט של לומד תורה רציני.

על שדה = 409 = אבות = תבוא

= אחת = הקדש = קדשה

השדה = 314 = שד"י = בקרבי

= בקברי = דוד מכל דור

= אברהם שרה = רחם שרה

= 1313 = 314

על השדה = 414 = אוהבת

= תבואה = האבות

= הוא בת = בבית

אתה על השדה = 820 = כף* = מעין

= הרה האדם = הרה דרות = הרה רבבות

= חברים = כשרש = כנשמתי = ההרים

= כפנינים  = אוהב ציון = אוהב משכילות

= דוד ציון = אף חוה = התבואות

= ממשה על הר סיני = עצם עולם גשמי

= 1819 = 820 = עלץ הצדיקים

כָּל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ--לָכֶם יִהְיֶה:  מִן-הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן-הַנָּהָר נְהַר-פְּרָת, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן--יִהְיֶה, גְּבֻלְכֶם. - דברים י"א:כ"ד

תורה = 611 = את עצמי = צנע את

= את הרה = דרש הארץ

= 1610 = 611

התורה = 616 = יום = דורות

= שישו = שושי = את ההרה

= דרשי ארץ = 1615 = 616

קרקע = 470 = עת = את אבינו

= יהי אור ויהי אור

= יהי תקון ויהי תקון

= 2468 = 470 = בת כל חי

= חסד של כל חי

= גלגול של כל חי

= כל חי של כנסת ישראל

= 1469 = 470 = נכס שלי

הקרקע = 475 = עתה = העת

= אבותינו = אתה אבינו
= משה סיני = כל אמהותיך אמהותי

= 1474 = 475 = אחד אמהותי

= אמהותי אהבה = אבי אמהותי

על הקרקע = 575 = המלך

= העתק = משה על סיני

משה על הר = 650 = מים

= כלם = לכם

משה על הר סיני = 780 = עין
= עדון = עד עולם

= פן = שפת = תפש

= עשית = עננים

ארץ = 1101 = 102 = בעל = בלע

= תקן שם = שם העתיק הקדוש הנני פה*
 = 2100 =  102 = תקן ע"ב האותיות

 = אנחנו פה אתך

= תקן ע"ב האותיות

= לכנסת ישראל = לסכנת** ישראל
= סוד לב

* הסוד לא שם, אלא פה! תהיו פה, לא אי-שם!

**וְהַנַּעֲרָה, יָפָה עַד-מְאֹד; וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ, וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ.

-      מלכים א, א:ד

ישראל = 541 = אמך = אליך

= הולך = חג לך = הממלכות

= להעלות = מאשר = מאדמתנו

= משתף = 1540 = 541

= פה אדם קדמון

= שמות רעיתי בארץ

= 2539 = 541 = מקום רעיתי בארץ

= שעשוע רעיתי בארץ = אהל שרה

= גאלה בך

ארץ ישראל = 1642 = 643

= צלחי שרה = כל אמהותיך בחיים

= גיל כל אבותיך בחיים = אהבה בחיים

= אם לבי

שרה = 505 = שדה מקומי

= צחוק שמי שמים = 1504 = 505

= מעשה הפה = הלכה למעשה*

= צחוק עפר שלמה המלך

= דרש העתיק הקדוש = דרש עלץ

= דרש על שם = דרש על ע"ב האותיות

= דרש על חסד האותיות

*המרחפים באי-שם ב"ספירות", הלא יודעים את מקומם בארץ ישראל; הם אינם יושבים באהל שרה, גם אינם מסוגלים לפרש הלכה למעשה נכונה. הם אינם מבינים את המשמעות של מצוות ארץ ישראל. על המסתובבים שם בחלל בלהט "הקבלה" להרגע ולנחות.

שטח = 317 = ישבה = החדש = חדשה

= הבא שדה = אתה על שדה אדמתנו

= 1316 = 317 = אשגבהו*

נ = 50 = כל = מי = דמו

= היה יהיה = אדמה

= אלף בית גמל דלת הא וו זין חית טית +

יוד כף למד מם נון סמך עין פה צדי +

קוף ריש שין שין תו = 11,039 = 50

עפר = 350 = ש + נ = שמי*

= שכל = אדמה מכל דור

= בני רחל אדמה = לפענח כל הבנה

= פרח הבנה = פרח בני = הבנה אנכי על הארץ

= 1349 = כסא בני על הארץ = שמטתם

*כִּי בִי חָשַׁק, וַאֲפַלְּטֵהוּ;  אֲשַׂגְּבֵהוּ, כִּי-יָדַע שְׁמִי. – תהלים צ"א:י"ד

יש יהודים רבים המרחפים ב"ספירות" וב"ספר הזהר" ומחפשים כל מיני "סודות", שמות הקדוש ברוך הוא, עליהם להתקרקע בעפר. על מי הם חושבים שהם עובדים? רק על עוד אסטרונאוטים מרחפים כמותם!

שמות = 746 = שמתו = מקום

= שעשוע

שמות הויה = 772 = מקום הויה

= סוד שבת = פה מעשה המרכבה

סוד עשית השבת באמת הוא לשבת בארץ ישראל – זאת אומרת לשבת באהל שרה.

שבת באהל שרה = 1245 = 246 = מור

= אמרה = מדבר = בן באהל שרה

= ברך באהל שרה

דע את מקומך בארץ ותדע את כל הסודות, גם תתאחד עם כל היסודות

 [= סודותיה].

העפר = 355 = שנה = מחשבה = המשבח
= השכל = ספירה*

*על המרחפים ב"ספירות" והגורסים ב"ספר הזהר" הדורשים את הקדוש ברוך הוא לנחות על הקרקע לאלתר ולהתחיל ללמוד תנ"ך!

מקדש = 444 = לב בתי

= הארץ שאת עומדת עליה

= 2442 = 444

בית מקדש = 856 = נוף

= כל ציון = כל משכילות

= תולדותי = הארץ שאת עומדת עליה בתי

= 2854 = 856

לנחות = 494 = נחלתו

= פותח = פתחו = ו + פתח

= וַ = מולדת דוד

= מולדת צאצאי הטמונים בגופי

= 1493 = 494 = את צבא = צבא ישעיהו

= עתידי = אוהבי קרקע

= נולד בארץ מכל דור

= 1493 = 494 = את צבא

= צבא ישעיהו = את הנחל

= הנחל ישעיהו = אתה נחל

= נח נפשו = בנו כל ממוש

= האדמה ממוש כל שמות בספר בראשית

= כלה ממוש כל שמות בספר בראשית
= אמת כל שמות בספר בראשית

= 2492 = 494 = ואת עיר ציון

= בתה עיר ציון = 1493 = 494

= בתה עיר משכילות

= האדמה ממוש כל מקום בספר בראשית
= כלה ממוש כל מקום בספר בראשית

= אמת כל מקום בספר בראשית

= האדמה ממוש כל שעשוע בספר בראשית
= כלה ממוש כל שעשוע בספר בראשית

= אמת כל שעשוע בספר בראשית

קדוש = 410 = דרור

= שמי השמים בארץ

= 2408 = 410

הויה = 26 = כל בית ישראל יחד
= 1025 = הקדושים = האדם הקדוש

= זוגי

ב"ה

להיות בעל קרקע

להיות = 451 = את כל = אמתי

= המות = אדמות = את דמו

= להודות = אדמה את = אדמה ישעיהו

= את אלף בית גמל דלת הא וו זין חית טית +

יוד כף למד מם נון סמך עין פה צדי +

קוף ריש שין שין תו = 11,440 = 451

= חג מת = חג לבבות

= לבבות הפשוטים = לבבות השופטים

= 1450 = 451

בעל = 102 = בלע = יהיה חסד

= ארץ = 1101 = 102 = תקן שם

= 2100 = 120 = תקן ע"ב האותיות

= תקן חסד האותיות = חסד האותיות שקף

= תקן האותיות כנסת ישראל

= 2099 = 102 = יהודה כנסת ישראל

= חסד יהודה = בני יהודיה = סוד לב

קרקע = 470 = עת

= יהי אור ויהי אור

= מוליד רקיע = הנה קדשו

= דרור עולם שמחה = 1469

= שמי השמים בארץ עולם שמחה

= 3467 = 470

= שמי השמים בארץ עולם גשמי

 = את אבינו

בעל קרקע = 572 = חסדך

= חסד עד דור ודור

= כנסת ישראל עד דור ודור

= 1571 = 571 = מלא אשר

= כנסת אהל שרה עד דור ודור

= מלא אדמתנו = אדם קדמון עלוי

= עלוי שמות אדם בארץ

= 2570 = סוד בשר

להיות בעל קרקע = 1023 = 24

= אוהבי = אהובי = ידי = דויד*

*השם דוד כתוב דויד בספר דרי הימים

http://www.mechon-mamre.org/i/t/t25a11.htm

ב"ה

לרשת ארץ ישראל

כָּל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ--לָכֶם יִהְיֶה:  מִן-הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן-הַנָּהָר נְהַר-פְּרָת, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן--יִהְיֶה, גְּבֻלְכֶם. - דברים י"א:כ"ד

הבינו דברים אלה!

היורשים את ארץ ישראל אינם מרחפים ב"ספירות", אלא הם מקורקעים עד מאד. עלינו להיות על הארץ ובתוך הארץ בו-זמנית כדי לרשת ארץ.

דעו כי היורשים ארץ יורשים אותה לצמיתות, לעולם ועד והם רשאים להורישה לכל צאצאיהם עד דור ודור.

רק בדרכי שלום יורשים את ארץ ישראל.

המלחמות שעלינו להלחם בהן הן אך ורק עם היצרים שלנו ונגד צרות העין ומוחין הקטנות שלנו.

מן הנהר נהר פרת = 1935 = 936

= שלום = לאהרן = שם אלה

= אהל שם = שם האל = ולרשת

על הארץ = 1206 = 207

= אור = תקון = סוד עלץ וצהלה

= נהיה עלץ וצהלה

בתוך הארץ = 2014 = 16

= י"ו = זוג = הוה = היא

= דוד אתם = אתם דוד

= 1015 = 16

ישראל = 541 = הממלכות = אמך

= אליך = אהל שרה = היורשים אבות

= 1540 = 541

קדוש = 410 = דרור

= שמי השמים בארץ

= 1409 = 410

ב"ה

התפרקות

תורה (בשיבוש קל בלטינית: 'טרה') היא ארץ מגורי עם ישראל.

כדי להבין את התורה כהלכה, התאור דלהלן של כברת אדמה בתולה בתלמוד הוא חשוב. קרקע בתולה היא שלא עובּדה מעולם.

ת"ר: איזוהי בתולת קרקע? כל שמעלה רִשושין ואין עפרה תיחוח. נמצא בה חרס, בידוע שנעבדה; צונמא – הרי זו בתולת קרקע:  (נידה, ח"^ב). [רש"י: רשושין – רגבים קשים; צונמא – סלע].

התורה, במודעות יהודית, היא קרקע בתולה. היא טרם נעבדה. היא מכילה סלעים. היא מעלה רגבים קשים. כך נגלית התורה למחשבה היהודית בפגישה ראשונית ובמצב זה ניתנת התורה להתרגם – היא עדין בלתי מושלמת. לכן תרגום התורה נראה גס ודוחה, ומצג-אמת הוא. זאת כברת ארץ בתולית לחלוטין, שטרם עובּדה.

במכרות הנסתרים במעמקי האדמה, מתחת לסלעים, יחפרו את כל אבני החן והיסודות; שם, ולא בכברת הקרקע עצמה (בה יינטעו עצים שיניבו כל פרי נחמד) – ה"קרקע" אותה ניתן עדין לתרגם, הגם בתרגום עלוב. האם נתפלא על מי שאינם דוברי עברית ורואים לפניהם, אמנם, שטח גס ודוחה מאד? התורה לא נועדה עבורם. התורה היא אדמת ישראל שנועדה לעם ישראל. כל עם אחר מחזיק במורשת משלו, והיא נחלתו. אך התורה היא עבורנו, היהודים – ועבורנו בלבד.

בעברית, ורק בעברית, אנחנו מתחילים בפירוק (ליסודות) של התורה כפי התגלותה לפנינו במפגש הראשון. אנו מתחילים לפרוץ דרך הסלעים. אנו דוחפים אותם הצידה. אנו טוחנים אותם לאבק דק. אנו ממיסים אותם בדמעותינו. בלשונות הגויים, לעתים, נקרא תהליך זה 'שחזור הכתובים', אולם המונח 'פירוק' עדיף, ומיד נראה מדוע.

בהתקלות בתחומים הקשים, הסלעיים, התלולים והצחיחים בתורה, אין אנו אמורים לנטוש, מחמת טרדתנו, את "השדה" שנמסר לידנו וגם לא להשתטות ולנטוע בתוך הסלע או בנקיק. אנו מקדישים לקטעים הרהור מעמיק במחשבתנו ומבקשים מאת הי"ת לסייע בידנו ולשפר את הבנתנו בהם מעבר לראיה הראשונית שהגיעה להכרתנו. תוך כדי פירוק התורה, כפי התגלותה בהכרתנו, גופינו – מושב הכרתנו, כמובן – מגיבים על מחשבותינו ורגשותינו החולפים בשכלינו ולבבותינו בפגישה עם הכתובים ונאחזים בהם. כך גם גופינו מזדקקים בתהליך.

אם נפעל בהתמדה מספקת ולאורך זמן ממושך, לבסוף נצמצם את "השטח" ליסודותיו. אם נוכל לעשות כן, נראה שביכולתנו גם להרכיב מחדש את הכתובים, ולכן גם את מודעותנו, ולכן גם את העולם הנמשך ממודעותנו בהתאם לרצוננו; כי אם הגענו עד היסודות מהם נבנית התורה, הגענו אל "תשתית ההוויה", הוא "השדה", ורצוננו מאוחד עם רצון הבורא.

אומר כעת דבר העלול להשמע מקאבּרי לרבים, אולם החכמים יבינו זאת כהלכה וישישו.

התפרקות 'פני השטח' של התורה בשכלינו ותגובת גופינו לתהליך זה, הן-הן התפרקותו של הגוף בקברו. בתחילה הגוויה קשה וצוננת, איננה נכנעת או מגיבה ובמודעות קלושה מאד. לאחר זמן מתחילה הסביבה להשפיע על הגופה. תוך התפרקותו, הגוף נספג לתוך האדמה ומתחבר אתה. נמחקים הגבולות בין 'גופה' לבין 'אדמה' והם נעשים אחד.

כך, בדיוק, מתחולל התהליך ההדרגתי של היותנו לאחדים עם "השדה", תשתית ההוויה, עם ה' ועם מי שניהלו את חייהם למען התקדשות ועשיית רצונם כרצון ה' בכל דור. זאת הרמה הגבוהה ביותר של אֲחָדוּת עם ה' – הנשמה עולה אל ה' ומתאחדת עמו, והגוף מתמזג עם גופותיהם של הקדושים שהיו לאחד בתוך "השדה". חבור מושלם של השמים ממעל והארץ מתחת.

מה רב אושרם של מי שהגיעו להתמזגות עם ה', בגוף ובנפש, בעודם חיים!

אדמה = 50 = נ = מאדה = מי = דמו

= כל = היה יהיה = יהודה חוגג

= חזה יהודה = לבעל שם טוב

= 1049 = 50 = לבעל שם זהה

= אלף בית גמל דלת הא וו זין חית טית +
יוד כף למד מם נון סמך עין פא צדי +

קוף ריש שין שין תו = 11,039 = 50

= טמא = קבוץ + קמץ = 2048 = 50

= גופי שמים = גופי עפרם

= גופה עפר אדם = מקדש אדם

= אל חוה = נעשה אדם חוה

= נעשה אדם ישב עולם

עפר = 350 = ספרי = שמי
= פרי עולם שמחה = 1349

= 350 = פרי עולם גשמי

קרקע = 470 = עת

= יהי אור ויהי אור

= יהי תקון ויהי תקון

= 2468 = 470 = בת כל חי

= מועד פרע = עפר עמי

= עפר אליהו הנביא

= ספרי עמי = עמודי ספר

= משה העומד

אבות = 409 = תבוא

= אחת = הקדש

= ארץ קברה = 1408 = 408

= ארץ רבקה

אבותי = 419 = טי"ת = תבואי

= אחדות = אחתי

= המגשימים קדשו

= 1418 = 419 = ארץ חדשה

= תחוה = הוגה כל ספרי

= חוגה כל עפר = חוה כל עפר

= עפר כל עולם חדש = ישב עפר כל עולם

= דוד כל מחשבה

אבותינו =  475 = עתה = העת

= כלו אחדות = אבותי התמים

= 1474 = 475 = אבותי המתים

= הקרקע = מוליד הרקיע

= כל ספרי עולם חדש כלו
= היה הוה יהיה אחת

ב"ה

לעשות עליה

אחי ואחיותי היקרים מכל, אנחנו לא כאן, בארץ ישראל, כדי להקים מדינה.

יש סיבה אחת ויחידה לעלות לארץ ישראל - והיא להקבר כליל וסופית באדמת הקודש ולהתאחד עם אבותינו ואמהותינו ולהאסף אליהם. זה הפרוש הנכון והיחיד של הבטוי "להיות בארץ".

אשרי המכירים בטובה זאת ומקבלים את חלקם בתודה עוד כשהם חיים.

לעשות = 806 = ציון

= שמי השמים עד דור ודור

= 1805 = 806 = עפר אדם קדמון

= שמי אדם קדמון

= עפר אדם שמתו בארץ = 2804 = 806

= עפר מקום אדם בארץ

= שמי אדם שמתו בארץ

= עפר אדם מקום בארץ

עליה = 115 = עמה = אנחנו = חזק

= הנני = סוד לב אחד = נהיה לב אחד

= ארץ אהבה = 1114 = 115

להיות = 451 = להודות = את אדמה

= אתה מה = אתה לב אחד

= את כל = אמתי = המות

בארץ = 1103 = 104 = לעד = מנוח

ישן בעפר = 1362 = 363

= חג בעפר = הפשוטים בעפר

= אתה על אדמתנו את על אדמתנו בעפר

= 2361 = אני שב = המשיח

עפר = 350 = שמי = אדמה מכל דור

שמי שמים = עפר עפרם

=1300 = אש = מים מים

= קרא = הצור = ארצי

הביטול הוא לטבול במי התהום של אדמת הקודש ולהשרף כליל בקדושת התורה.

מהבנה זאת מתחילה כל הבנת האמת.

Abstract Thinking is the Apotheosis of Irresponsibility and

the Delusion of Impunity

I've been talking about the necessity of ceasing to think abstractly.

The problem in thinking abstractly is brought into most problematic relief when we speak about "life". People talk about the "secret of Life". Some say "life" will never be understood. So long as we think of "life" as an abstract concept and each living being as particular expressions of that concept, we will never understand Life.

The Hebrew word 'to understand' (להבין), pronounced LeHaveen, is quite literally to give birth to. We don't have to "understand" Life if we realize that we are giving birth to it continuously, in all its variegated forms.

In Hebrew, there is no word "life". There is only the word Cha'im (חיים). It is used, wrongly, in modern times, as a translation for the term "life" in order to have an analogous term for the Western concept "life"; but what it actually means is "those who live".

That is what "life" is: those who live. There is no abstract "life".

Of all of the injustices that Western Man has visited on the Creation, none is worse than the introduction of abstract thinking. It's so much easier to destroy a living being, when we imagine that doing so has no impact on the abstract, overriding concept, which we take to be of primary importance. Abstract thinking is nothing more than the apotheosis of irresponsibility and impunity, which the abstract thinker allows himself or herself by deluding himself or herself into thinking that if a particular is destroyed, the meta-concept remains undamaged, indeed untouched.

There is a very high price for that self-delusion - perpetually being in a state of unreality.

It is essential that we return to Original Thought – which is solid state thought.