Wednesday, July 30, 2014

ב"ה

נחמה היא הצחוק, ישועה היא השעשוע, 
משיח הוא השמחה

שוב בעלי ההון (אותם אליהו הנביא מכנה כהני בעל) מטילים עצב עמוק המוני על העם היהודי. הם עושים זאת תכופות, כי הם צריכים את ה"אנרגיה השלילית" של עצבון כדי להפעיל את התעסוקה המושחתת והמפוקפקת שלהם. הם לא היו יכולים להשתלט על העולם אם היינו מקרינים את הכח הגבוה  של השמחה (אשר יחזקאל הנביא מכנה חשמל = לשמח). אז הם מביאים מלחמות לעולם כדי להוריד את הרוח של העם היהודי כי רוח העם היהודי מפעילה את העולם כולו. אם אנו שמחים וברוח מרוממת, כל העולם מקרין גלים של שמחה. אם אנו עצובים, כל העולם שרוי ברמה יותר נמוכה של "אנרגיה שלילית" (כמו שאומרים כיום) והוא דחוס, עכור ואטי עד מאד. כשהעולם במצב זה הוא נראה גשמי, המערכות נראות ענקיות ואיתנות ואנו חושבים כי אנו לא יכולים לשנות דבר. אולם, האמת היא, העולם אך ורק משקף את הפנימיות שלנו.

אי אפשר להגזים כשאומרים עד כמה שמחת חינם חשובה לבריאה כולה. שמחת חינם לא פחות חשובה מאהבת חינם. למעשה, אדם יכול לאהוב חינם ובלי שום תנאי רק באותה מידה שהוא מסוגל לצוות על לבו להיות בשמחה ללא כל תנאי ובלי שום תלות בנסיבות.

כאשר מבקשים להוריד את רוח העם היהודי זהו הזמן, דווקא, לשמח ולשמוח, לשוש ולשיש, לעלס, לעלז, לרון, לצהול, לרקוד ולשיר ולהפיץ דיצה וגילה לכל עבר.

משיח = 358 = השמחה

 זה כל הענין של משיח כולו. משיח = השמחה. ללב עצוב ביאת המשיח נראית רחוקה, רחוקה ואף בלתי אפשרית. אולם, ללב שמח המשיח כבר  בקרבנו.

צדיק = 204 = צחוק

אף צדיק לא יכול להושיע אדם עצוב כי אי אפשר לשעשע אדם מצוברח, ציני או ב"דיכי". על כל אדם ללמוד למלא את לבו בשמחה – וזה מעשה רצוני בלי שום קשר לשום מצב.

כאשר אנו שמחים, אין רע בעולם. אנו יכולים לראות כי:

הרע = 275 = מלא צחוק

אדם שמח לא רואה רע כרע, אלא כחוש ההומור של ה' יתברך; והוא מבין את הבדיחות ואף נהנה.

אדם המבין את בדיחות הויה הוא אדם  ביחידה.

נחמו = 104 = לעד = וצח

נחמו עמי = 224 = צחוק חוגג

דורין אלן בל-דותן, צפת
DoreenDotan@gmail.com

Monday, July 28, 2014

ב"ה

שנת השמיטה היא דרור!

דרור = 410 = י"ת = ת"י = קדוש = קדשו = ברא אור

בכל מקום בו אנו רואים את האותיות י"ת או ת"י בתורה, התורה קוראת לדרור! דרור הוא קדוש וקדשו ה'! כשאנו עושים קדוש בשבת ובחגים אנו קוראים לדרור. איפה אנו רואים את האותיות י"ת בפעם הראשונה? במילה בראשית! ראשית כוונות ה' יתברך היא דרור! הברית בין עם ישראל וה' היא ברית דרור. הביטוי ביאת משיח כולל גם כן המילה דרור. בעצם, אי אפשר לדבר עברית בלי לקרוא דרור ולהכריז דרור. לב הלשון העברית הוא דרור.

בראשית = 913 = בראש דרור = באשר דרור = באשר ברא אור
 = שם אחד

ברית = 612 = בר דרור = דרור רב

עברית = 682 = סוד ברית = עבר דרור = דרור בער

ביאת = 613 = את דרור

חפש = 388 = צדק צדק

צדק צדק תרדף = חפש תרדף

הדרור הוא לב הלבבות של התורה. כל התורה קוראת לדרור. המשעבדים בקרב העם היהודי, דהיינו בעלי ההון (אותם הנביא אליהו מגנה "כהני בעל"), והפוליטיקאים והרבנים המשרתים אותם, לימדו אותנו לחשוב כי דרור וחופש הם מונחים נרדפים להפקר ושילוח הרסן. אולם, ההפך הגמור הוא  הנכון. רק כאשר אנו חופשיים, בעלי דרור, אנו יכולים להפעיל את השכל, לנהוג ע"פ המצפון ולעשות צדק בלי לפחד שנאבד את הפרנסה וכל העולם שלנו יתפרק.
עמנו בתהום של שיעבוד כעת, הדתיים והחילוניים גם יחד.  הנשק המנציח את שיעבוד העם היהודי, דתיים כחילוניים, ובעצם את העולם כולו הוא הפרוזבול. הלל הזקן לא היה צריך להגן עלינו מפני מצוות ה' יתברך. הוא לא היה יותר גדול מהנביאים שבכו אל העם לשמור את שנות השמיטה והיובלות כדת משה. תקנת הפרוזבול שלו לא אפילו התקבלה אצל כל הרבנים בזמנו. הם פשוט פחדו לבטל את הפרוזבול, שהם הגדירו "עלבון חכמים". מה יגידו על אותו היהודי שתקן פרוזבול נגד רצון ה' – שהוא היה רשע? בטח הוא מתואר בתלמוד כצדיק וחכם-על. אלא מה?
אבל אני מבקשת שתחשבו: האם הלל הזקן היה גדול יותר מהנביאים? האם הוא היה צריך לשמור עלינו מפני הקדוש ברוך הוא? הוא יותר אהב אותנו ודאג לנו מבוראנו?
הבה נהיה בעלי גבורת החסד ונבטל את העוול הנוראי הנקרא "פרוזבול" ונצא לדרור ונוציא את העולם כולו לדרור – ולשמחה ולעידן המשיח.


דורין אלן בל-דותן, צפת
DoreenDotan@gmail.com
המלחמה היא הסחת דעת הציבור 
ערב שנת שמיטה, הבעל"ט

המלחמה היא הסחת דעת הציבור ערב שנת שמיטה, הבעל"ט.
בעלי ההון לא רוצים שנתאחד לקראת שנת השמיטה, נתארגן לטובות כולם ונשמיט ונמחל את החובות כי הם יודעים שלעשות כן ישנה את סדר כל העולם וישחרר אותנו לדרור.
אז הם מפיעילים את הגלמים שלהם בממשלה להטסיס את הציבור בפחד ואימה ולהכריז על למלחמה.
הבה נהיה חכמים ונקיים את מצוות שנת שמיטה כדת משה, בלי פרוזבול, - דווקא. נצא לדרור ונוציא את העולם כולו לדרור.

דורין אלן בל-דותן, צפת
DoreenDotan@gmail.com

Thursday, July 24, 2014



עצבות: שורש כל רע

איזה מין יהודי לא מ
תלהם בזמן מלחמה???!!! איזה יהודי לא  מרחם, לא בוכה, לא מגיב עד כלות כחותיו? – יהודי בעל שליטה עצמית.
הגיע הזמן לדון בנושא זה. יש כעת בעולם התנגדות לגלויי הרוע ותשוקה לשחרור מהם במידה מספקת, כדי להצדיק דיון פומבי בשורש הרוע.
כיום ניכרת התקדמות גוברת בהשראת עצבות וביצירת אירועים מגבירי פחד מצד  אלה המסוגלים לשלוט רק ברמת הקיום הנמוכה, האטית והמטופשת המיוצרת ע"י סבל. הם חייבים לדאוג לעצבותנו המתמדת כי הם מפעילים כח לא-להם, ובאמת אין הם יודעים כיצד לנהל זאת. כדי לתחזק אותו כח עליהם להבטיח שנמשיך לייצר סבל אפילו בשעה בה אנו מוחים נגדו. הם יודעים כי העדר-האושר שלנו הוא המניע את ממלכתם. לכן הם, ברוחב ידם, ספקו לנו את הרשת החברתית (אינטרנט) – דרך מצוינת לתקשורת-אבלים בפריסה עולמית, בה מעודדים אנו זה את זה להתלונן על מסכנותנו. בעזרת מכשיר נפלא זה יכולים אנו להקיף את העולם במארג של עצבות החוזר ומתהדהד בהגברה עצמית.  כל הנדרש מאתנו כדי להמשיך ביצירת רשת זאת הוא דיונים אין-סופיים בפריטי ה-"חדשות" בהם הלעיטו אותנו, דרכם נגרום זעם זה לזה, ונשוחח על היותנו עבדים בלבד – חשופים לריסוסים כמו חרקים, תוהים: 'עבור מי נוצרו כל אותם מחנות-מעצר הריקים?'
אנו ממורמרים, זועמים ומותשים מצורת חיינו, וכך יאה כתגובה ראשונה. אך טרם עמדנו במלוא המובן על הפיכת תגובתנו, כממורמרים-זועמים דוברי אמת, למכשיר המופעל נגדנו כמגביר את סבלנו. באותה צורה (כעת נוכל להכיר בכך) אנו מחשלים את אזיקינו, אפילו בעודנו קובלים על שעבודנו, לומדים איך לפורר את כבלי הברזל.
רבי נחמן מברסלב (א ניסן ה'תקל"ב – יח תשרי ה'תקע"א), המורה הגדול לחסידות, אומר:"מצוה גדולה, להיות בשמחה תמיד." הוא לא הסביר מדוע זה חיוני. עצבות, לדבריו, "היא הכשת נחש": הארס נע בגוף חיש והופך לדכאון. היה זה, מן הסתם, באור מספק לתלמידיו של רבי נחמן; אך כיום הוא נשמע משעשע וקליל – נחוץ לנו פרוש מעמיק יותר, המלווה בהבהרות בעלות צליל שׂכלתני, שיתאים לדעת תקופתנו. יתר על כן, רבי נחמן לא הסביר כיצד העצבות פועלת במישור החברתי-כלכלי של החברה. נושא זה ראוי לתשומת לב נכבדה בימינו, ומן הדין יש לנו להאירו.
עצב הוא מלך הרמאים, ההונאה בהתגלמותה. אנשים עצובים, כמסתבר, הם דלים וחלשים, 'קצוות' בלתי מזיקים של החברה, קרבנות חסרי ישע של נסיבות החיים. העצבות נדמית כתגובתית, אך היא פעילה מאד. לרוע המזל, אחת מהונאותיה היא שכנועו של העצוב כי הנסיבות העצובות שגרמו לו להיות אומלל וחסר תקוה אינן באשמתו. הן באו "רק במקרה". כולנו יודעים לאמר: 'כך וכך עושה אותי לאומלל'. בהצהרה זאת טמונה ההונאה. לא המצב עושה אותי, אלא אני יוצר את מצבי – התופס, תכף להיווצרו, עמדה עקשת ומסרב להיעלם. חושבים אנו כי המצב קדם לבטלנות; אך אין זאת האמת. הדכאון שלי חולל את המציאות.
למעשה, העצבות (רחוקה מחולשה והזדקקות לרחמים) היא המקור לכל המערכות העצומות, הריכוזיות, המתוחכמות והמסרבות להשתנות: אלה אופפות, משפילות ומשעבדות אותנו. הבנקאות העולמית, תעשיית המוות (צבא וממכר נשק), שליטים ותעשיית התרופות – אלה ודומיהם, מחרידינו הגדולים, בנויים על עצבות וכן גם מתוחזקים בה. "גלי" העצב הם היוצרים מבנים מגודלים, כבדים וסתומים אלה, מתים-מהלכים, המופעלים ברוח העצבות אותה מזרימים חסידי הפולחן (המתברר, למעשה, כמאגיה שחורה) דרך קבע, כדי לתדלק את מערכותיהם.
העומדים בראשי כל מערכות אלה מעריצים את בוני הפירמידות, בהן משתמשים הם כסמלם, כי הפירמידות – ענקיות בפרוטרוט מדויק – הן המבנים המוקדמים המרשימים, יד לעצבות, שנבנו בהצטברות של סבל העבדים ששועבדו לעצבותם.
פעולה של רצון עילאי היא השמחה, או ביתר דיוק: היות התגשמות השמחה עצמה. ברירת המחדל ביקום היא עצבות. רעיון זה בא בדברי עובדי השטן האומרים בצדק:  "השטן קודם לא-להים", אולם הם טועים במסקנתם, כי "הרע קודם לטוב". הנקודה המכרעת בענין היא: העצבות קודמת לשמחה. הרעיון מפחיד: עצבות היא ברירת המחדל של הבורא ושל עולמו, אך נוכל להתנחם בידיעה כי אנו תולדותיו של האל שמצא בקרבו את המקור החי של השמחה. חיים הם תוצאת גילוי זה – כל צורות החיים, ובכלל זה האדם כנזר הבריאה.
אבל אסור לנו לנוח על עובדה זאת ולהניח לאירועים לזרום. רצון העל של השמחה הוא פועל מתמשך של חפץ מתחדש בקביעות, שוב ושוב. לנצח נצחים? – קצת לפני זה, נקוה; ודאי לזמן רב.
עצבות היא אמם-הורתם של כל אי-הבנה, כל תפיסה שגויה הגורמת למחשבות מעוותות. היא שורש קלקולי היחס בבני אנוש, שורש חוסר ההבנה בכתבי הקודש העבריים; וכל אלה מובילים לפרשנות ספוגת עצב ופחד, הלכה למעשה. עצבות כולאת אותנו מאחורי סורג האשליה שבנינו בשכלנו ובלבבנו. המוצא מתוך הנורא בבתי הסוהר הוא למוד השראת השמחה בלבבות, לא כתגובה אלא כפועל מכוון.
הקרבן היחיד אותו נצטרך לזבוח הוא ויתור על הנאתנו המפוקפקת מעצבותנו הנערצת ומתוצריה. העצבות מורה לנו כי ההקרבות כרוכות בכאב, וכי מטבעה של ההקרבה להמחיש למקריב את 'הפסדו'; הקרבן נעשה משמעותי רק בתפיסת ערכו.  גם זה שקר. א-להים מוכן שנקריב עבורו בשמחה – ולו למען הויתור על העצבות. נדרשים אנו בהקרבתנו לבטל את מחשבתנו, לפיה העצבות היא, בצורה כלשהי, הגונה יותר מהאושר כי עלינו להתאמץ כדי לשמוח ולשמח את זולתנו – בעוד עצב הוא 'קו ההתחלה'. אך, זה חיוני שנעזוב את נקודת ההתחלה אם נתקדם בדרכנו אל עידן המשיח. נדרשים אנו להקריב את הערכת הנחיצות של העצבות כ'הנעה' ו'יצירתיות', כי עבודות אמנות לרוב נולדו מתוך דכאון, ותולדות הדכאון הן כל כך מוצקות, בנות-קיימא... נדרשים אנו להקריב את אמונתנו, לפיה מצב העצבות הוא תוצר של השכלה ותובנה. כל אלה שקרים. עצב הוא שקר, והוא גם שקרן. השמחה היא יצירתיות אין סופית ותולדותיה (לא כמו העצב) הם יצורים חיים; הם חיים מתוך עצמם, נושמים בעצמם ויולדים את ממשיכיהם; הם אינם זקוקים להחייאה מתמדת בהתנשמות רווית סבל – כמו מוצרי העצבות. לתולדות השמחה יש חיים משלהם, שלמות וישרות משלהם. יתר על כן, הם יפהפיים ונפלאים.
משימתנו, אפוא, היא לקבל על עצמנו את משמעת הלב – בעדינות, בסבלנות ובלי הרף להטות את לבנו ("עד שיאמר רוצה אני") שיהיה מאושר, ולא מפני התחושה הטובה שתבוא עם זה, אלא למען הבריאה; תקון הלב למען תקון העולם, ולא להיפך. נכון: תחושת השמחה היא נפלאה, כמובן. "להפתעתנו" הדבר הטוב ביותר למען הבריאה הוא גם מענג אותנו מאד. כפי שאמרנו, א-להים אינו דורש מאתנו קרבנות רצופי סבל; גם זאת תפיסה שגויה, פרי העצבות. הגשמת השמחה כרוכה במאמץ אתגרי, אך אין טעם מריר נלווה להקרבה. תוצר יוזמה זאת, אם נקבל אותה יחד, תהיה בריאת עולם בו האתגר ימשיך להתקיים כדי שנוכל לגדול וללמוד – אך בלי סבל. אתגר עשוי להיות הרפתקני, לא רצוף ייסורים, וכך יהי. אין סיבה להאמין כי אם דבר מסוים הוא בעל ערך, הוא תוצר של סבל או נוכל לזכות בו תוך סבל. גם רעיון זה הוא פרי חשיבה חולנית של העצוב מיסודו.
ובכן, בואו נקח על עצמנו את המשמעת המוסרית-רוחנית המשלימה (שאלת האמונה באל היא חסרת משמעות) – נאלץ את לבבינו להיות בשמחה, להוות את השמחה. האתגר הוא מתמשך, עלינו להתאזר בסבלנות – נתיחס אל עצמינו בחביבות ובעדינות. אנו אוהבים את עצמנו.

דורין אלן בל-דותן, צפת
DoreenDotan@gmail.com

Wednesday, July 09, 2014


ב"ה

מדוע השלום בושש לבוא?

כשאנו, היהודים בהמונינו, אומרים: "אני רוצה שהשלום יבוא", אנו מקבלים מהבריאה בדיוק כמן שציווינו – מציאות בה השלום רצוי ויבוא בעתיד לא ידוע. זה מצב סטטי כפי שהורינו ליקום לעשות – להנציח את הרצון שהשלום יבוא. כדי לעשות כן, השלום בהכרח אף פעם לא יבוא – כדברינו תג לתג.

עלינו, היהודים בהמונינו, לצוות את הבריאה להגשים את השלום עתה – בלי תקוה ובלי רצון לאיזה עתיד בלתי ברור. צווי פשוט אל היקום להגשים שלום.

בטוח יהיו היהודים שישאלו: מה אנחנו? האלהים? אנחנו יכולים לצוות על היקום מה להגשים?
אכן כן. אנחנו, בית ישראל, האלהים. אלא מי? (אלהים = 646 = אלה האדם, ואנו, היהודים, נקראים האדם).
וכל עוד אנו בורחים מאמת זאת, היקום ימשיך להתנהל כאילו בעל הבית נמצא בחו"ל לתקופה לא מוגדרת.

אנחנו, היהודים בהמונינו, מתפללים אל אל במרום, רחוק, רחוק מאתנו, לכן הבריאה מונהגת בהתאם. זה בספק אם אפילו על הגויים להתפלל כך. אבל בטוח כי אנו, היהודים, לא אמורים להתפלל כך. תפילה בשבילנו צריכה להיות צווי אל המעמקים בקרבנו להוציא את הכי טוב מהכח אל הפועל – אך ורק אם התפילה באשור כנסת ישראל (ישראל = מאשר). אז כאשר יהודי או יהודיה מתפלל/ת, עלינו לכוון להכי טוב לבריאה כולה ואז להזמין עצרת של כנסת ישראל לאשר את התפילה. כך, התילה יוצאת מהכח אל הפועל ומתממשת כמציאות בהנהגת כלל ישראל.

כך אנו צריכים להתפלל לשלום. עלינו לצוות שלום על היקום ולא סתם לרצות שיבוא שלום כי כוונה זאת מיצרת מציאות ממושכת בה השלום בושש לבוא.

אחי, היקרים מכל, אנו, היהודים, אלהים. אם אנו מרשים לעצמנו להיות בהכחשה עצמית המונית, בדכאון, ברוגז, להרגיש חלשלושים חסרי אונים ובשליטה ע"י הבריות (לא, חבר'ה, אנו לא נבראים, אנו הבורא!) – הבריאה לא תיוושע. כי אין לה מושיע בלעדנו.

דורין אלן בל-דותן, צפת
DoreenDotan@gmail.com

Thursday, July 03, 2014



Farming the Jews for Negative Energy

All Peoples who possess inordinate Spiritual power are subjected to a Programme of being kept in fear and sadness en masse. The collective sadness is the negative energy that feeds the death industries. They farm the misery that keep the world dense and dark.
This is most true of the Jews because the "vibrations" that are produced when one speaks, and especially learns, in Hebrew are the "vibrations" that bring the world into being ex nihilo.
Those who rule the world can only do so so long as the world is on a very low level of energy. They continually do things to unite Israel in sorrow, even while the Rabbis encourage uniting in misery more than uniting in Joy. Every time the Jews start to recover from a trauma, they traumatize us again.
I'm not going to try to cover for them anymore. There are evil Jews who know this and have been doing this to the Jewish People since the time of Babylon. They are a minority, but they exist. They are not under the control of the Vatican. They bring the Vatican into being. The Vatican is their golem, not their boss. They are the high level Masons.

Doreen Ellen Bell-Dotan, Tzfat, Israel
DoreenDotan@gmail.com

Tuesday, July 01, 2014


Why It Is Critical 
to Attain and Maintain a State of Joy

I cannot stress how important it is that we learn to will our Hearts to maintain a state of Joy
.

There is a very powerful "field of energy" (to use the current terminology) around the Heart that has a "magnetic" effect on Creation. As our Hearts are, so reality lines up around us.

We are being traumatized by those who know this (high level Masons and the like) and we are then the low-"energy" sadness is harvested to keep the world in a dense, dark place.



The greatest, most Revolutionary, most important contribution you will ever make in your Life is to gently discipline yourself to be Joyous.



The sad, frightening and shocking news items that are circulated on the net, including the "truther" information is there to create a world wide web of sadness, fear and shock.



They *want* us to discuss these issues because what's important to them is our down feelings and the energy they create. The internet is there to amplify the misery, which those pronouncing their anger, sadness and shock bounce one off the other.

They know that our protestations will avail us nothing. It is our mood that determines the nature of reality. We forge our chains even as we protest against the injustice and express our righteous indignation. That is why the so generously provide us with internet.



What we pay attention to, we strengthen. It is critical that we overcome the addiction we have to the negative and put our attention and our efforts on Happy, healthy things.



We cannot nullify injustice by railing against it. There will not come a time when we will have had enough and rise up against The System. The System is being created by and fueled by our feelings.



The most compassionate thing we will ever do is to be filled with Joy and spread that Joy around.



We cannot be in a reactive mode in relation to Joy, we must be proactive. We cannot allow our mood to rise and fall with circumstances. We must reach the level of Joy requisite in order to be the Masters of circumstances.



All of the most spiritual Peoples have been made systematically miserable because they have the most powerful effects on Creation.

Doreen Ellen Bell-Dotan, Tzfat, Israel

DoreenDotan@gmail.com



Sadness: the Root of all Evil

The time has come to discuss this matter. There is now sufficient worldwide resistance to the expressions of evil and desire to be free of them for this discussion of the root of evil to be had publicly.

There is now a ratcheting up of sadness and fear-inducing staged events and circumstances on the part of those who can only rule on the low, dense, slow level of existence that is generated by misery. They need to keep us sad because they wield a power they do not deserve and don't really know how to handle. To maintain that power they have to keep us generating the misery even as we protest against it. They know our unhappiness is the dynamo behind their empire. That is why they have generously provided us with the internet -  the better to commiserate one with the other and encourage one another's complaints of being miserable all over the world. With the help of this wonderful technology, we can generate a world wide web of sadness that reverberates, echoes and is amplified. All we need to continue to create this grid is to discuss the news items they provide for us in our news troughs and make one another feel outraged and tell one another, all over the world, that we are nothing but slaves being sprayed like bugs and speculate what all those camps in disuse are for.

We are genuinely indignant and outraged and tired of living as we are, and that's good, for a start. But we are not yet aware that even indignant outrage and truth-telling can, and is, used against it because it makes us unhappy.  It is time that we likewise knew that we are forging our own chains, even as we commiserate about being enslaved, and learn how to finally dissolve those cast iron bands.

Rabbi Nachman of Breslov (
April 4, 1772 – October 16, 1810)
, the great Chassidic Master taught: It is the fulfillment of a great injunction to be happy always. He did not explain why fully. He said that sadness is "the serpent's bite" and that its poison travels quickly through the body and becomes depression. That was probably a satisfactory explanation for his students, but today it sounds droll and we need a more exhaustive explication, with lots of rational-sounding elucidation to appeal to the modern mind. Moreover, Rabbi Nachman did not explain how sadness plays out on the socio-economic levels of society. That is a main object of concern in our times and it is well that we explain.

Sadness is the ultimate Deceiver and the ultimate deception. It would appear that sad people are poor, weak schnooks who are harmless victims of circumstance. Sadness seems reactive, but it is very proactive. Unfortunately, one of its deceptions is making the sad person believe that the sad circumstances in which they find themselves hapless and helpless are no fault of their own. They "just happened". We all say: such and such makes me unhappy. In that statement lies the deception. The situation is not making us, we are making the situation – which then takes on obduracy and cannot be willed away. So, we think the situation is antecedent to our being bummed out, but that's not the case. Our funky attitude generated that reality.
In fact, sadness, hardly weak and pathetic, is the origin of the massive, monumental, obdurate and elaborate systems that surround, overwhelm and enslave us. The world banking system, the military-industrial complex, governments, the pharmaceutical industry – all of our worst horrors are built of sadness and are maintained by sadness. It is the "vibrations" of sadness that create these dense, huge and weighty structures that are essentially dead, but are animated with the spirit of sadness that those who practice what is essentially black magic constantly induce in order to fuel their systems.
The people who run all those systems revere the builders of the pyramids and use the pyramids as their symbol because the pyramids were the early, impressive, detailed monuments to sadness built in misery by those who were enslaved to their sadness.

To be happy, or, more correctly, to be an embodiment to Happiness itself is an act of supreme Will. The default setting of the Universe is sadness. This idea has been expressed by the Satanists who say, correctly, that Satan is antecedent to God. But they are wrong in presuming that evil is precedent to goodness. The real crux of the matter is that sadness is antecedent to Joy. It's a frightening idea that sadness is the default setting of God and the universe, but we can take comfort in knowing that we are the product of God having found the wellsprings of Joy within Itself. Life is the result of that discovery – all Life, with Man as the Crown of Creation.

But we cannot rest on that fact and just let events play out. The Will to Joy is an ongoing act of Will that must be constantly renewed again and again and again. In perpetuity? Let's hope not. But for a long while.

Sadness is the progenitor of every misunderstanding and every misconception that results in deformed ideation. It is the root of misunderstand between and among people and it is the root of the misunderstanding of the Hebrew Holy Writings that lead to sad interpretations and practices born of sadness and fear.
Sadness locks us into an iron grid of delusion wrought by our own minds and hearts. The way out of that most terrible of prisons is to learn to induce Joy in the Heart, not reactively, but proactively and preemptively.

The only sacrifice that we are called on to make is to surrender our dubious enjoyment and admiration of sadness and its products. Sadness tells us that sacrifices have to be painful, that the nature of sacrifice is the feel the loss of that which we sacrifice, only then will it be meaningful. That too is a lie. God would have us even sacrifice in Joy – only to give up being sad. We are required as our sacrifice to stop thinking that sadness is somehow more honest than Happiness because we have to work to be happy and make others happy, while being sad is baseline. We are required as our sacrifice to think that sadness is necessary for motivation and creativity because so much art is born of depression and the products of depression are so dense and durable. We are required to stop believing that being sad is the result of being intelligent and insightful.
All that is a lie. Sadness is a lie and a liar. Joy is infinitely more creative than sadness and its products are alive, alive in-and-of-themselves and do not have to be enlivened by panting into them with misery as do the products of sadness. The products of Joy live and breathe on their own. They have their own life and their own integrity. And they are beautiful and wonderful to boot.

The task before us then, is to take upon ourselves the gentle, patient, ongoing discipline of willing the Heart to be happy not because it feels good, but for the sake of the Creation. Joy does feel good though. It so happens that that which is best for the world is also pleasant. As I said, God does not call upon us to make sacrifices that sting. That too is a misconception of the sad. To be the embodiment of Happiness is an effort and a challenge, but it is not a bitter sacrifice. The product of that endeavor, when we undertake it Together, will be the creation of a world in which challenge will exist in order to grow and learn – but not misery. Challenge should be adventuresome, not an ordeal and need not be.  There is no reason to believe that whatever is valuable is won or born of misery. That notion too is the pathological ideation of the essentially sad.

So, let us undertake the ultimate moral-spiritual discipline (whether you believe in God or not does not matter) – and will our Hearts to be Joyous. This is an ongoing challenge. Be patient, kind and gentle with yourself.


Doreen Ellen Bell-Dotan, Tzfat, Israel

DoreenDotan@gmail.com

Misery must NEVER be Allowed
to Supersede Joy

What people, most people en masse, put our attention on is what increases in the world.
The black magicians who arrange tragedies know that.
Why cooperate with them and aid and abet them? Because you've been told it's an act of loving-kindness to be miserable for someone?
If you are not directly involved, it is a far higher loving-kindness to be the embodiment of Happiness and spread Happiness. Creating actual Happiness is far greater than ruminating on misery that you only know if from the media.
I am NOT talking about being frivolous and insensitive.
I am talking about rooting evil out of the world from the root - by not watering the root of misery with your tears.
The Internet is being used to create a worldwide web of misery and panic.
Imagine the "vibes" the planet is bathed in when everyone is wringing their hands over the most recent tragedy that has been perpetrated. That brings down the whole "vibration" of reality to a low, miserable hum where the purveyors of the death industries know how to work best.
Let unhappiness be localized. If we can do something really real to help those who have suffered a tragedy, we must. Those who are directly involved have to deal with it - not everyone all over the planet who can do nothing but propagate waves of sorrow to no purpose but spreading misery for its own sake, which is the ground in which evil grows.
Bring the "vibration" up - where the Righteous can have the most impact.
We've all been told that commiserating is being a caring person, even if we have no knowledge of the people, except what we hear in the media. It is, in reality, contributing to bringing down all of Creation.
The evil people in positions of power they do not deserve and cannot handle in a happy world do this all the time. Every time they think we're recovering from the last reason they created to induce mass misery and hysteria, they perpetrate another atrocity.
And they will continue to do so so long as we react. When we no longer allow them to bring us down, they will realize they have no audience and have been defeated by Wisdom.
I want to make it very clear that I'm not talking about being entertained with petty amusements while others are suffering.
I am talking about turning our attention to the usually unseen world of Joy behind the smoky curtains so that the Light of it will shine brighter and brighter and this tragic theater now occupying our consciousness will vanish.

Doreen Ellen Bell-Dotan, Tzfat, Israel
DoreenDotan@gmail.com


Join the Blue Ribbon Online Free Speech Campaign
Join the Blue Ribbon Online Free Speech Campaign!