ב"ה

סוד המשיח = משפחה

דוד = 14 = 1013 = אשר בשרי = שאר בשרי

בן דוד = 716 = וקים

 = בן שאר בשרי = שבת שאר בשרי = יבשר אשר שבת
= 1715 = 716 = יבשר אשר בן = בשרי אשר בת מכל דור

משפחה = 433 = סוד המשיח

יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם, וְתָגֵל הָאָרֶץ - תהלים צו:י"א

ביאת המשיח היא השכנת אשר ושלום במשפחה. זהו כל סוד המשיח.

תקון = 1206 = 207 = רז = אור = אדבר

מ = 40 = לי = גואל = היהודי = אבותיכם
= 1039 = 40 = כתר אבותי = תקון שרש לב
= לברוא נשמתי 

ש = 300 = כפר = יצר = מסר = בצבור = מכל דור

פ = 80 = ועד = עוד = לומד = יסוד = לכל

ח = 8 = תקון שרש = 2006 = תקון נשמתי

ה = 5 = אד = גב = עלץ כל בית ישראל
= 1004 = 5 = קרן כל בית ישראל
= כל קרן אמך בתי = כל קרן בתך אמי
= 2003 = 5 =אמי אמך בתי = אמי בית ישראל

תקון שרש משפחה = 2439 = 441 = אמת

משפחתי = 838 = חלף = לרחם = לאברהם = לברא אדם
= תקן לב אדם = 1837 = 838 = סכת משיח = סכת השמחה
= לבו נשמתי = שרש נשמתי = לבו אדם הפנימי
= שרש לבו

תקון שרש משפחתי = 2844 = 846 = מרום = מציון
= אמה נשמתי = שרש תהלים  = 1845 = 846

ספר החיים = 973 = שם חכמה = כל כ"ז אותיות חכמה
= עולם צדק חכמה = חסד האותיות חכמה
= קהל משפחתי = משפחתי הצהלה

התקון = 1211 = 212 = האור = רבי = עם ישראל
= אמך לפניך 

תקון סופי = 1362 = 363 = המשיח = פרוש נכון

ב"ה

לעשות את המצות

בעברית נכונה המילה מצוות מאויתת מצות. כאשר אנו עושים גמטריות, עלינו להקפיד על איות נכון. הוספת אמות הקריאה ללא טעם תשבש את הגימטריות ותסתיר את האמת הטמונה בשפת הקודש.

לעשות = 806 = ציון = משכליות

את = 401 = קרן הנשמה = 1400 = 401

= ישעיהו = קרן כל ספרי

לעשות את = 1207 = 208 = דקדק = לעד לעד

= את ציון = ראשון = עולם אשר

המצות = 541 = ישראל = אמך

מצוה = 141 = הקול = קולה = מולדי אמי

לעשות את המצות = 1748 = 749 = טמן

= ציון את ישראל = ישראל את ציון

ף = 800 = רם = עצמם = נשמתי = שרש = פנינים = פנימיים = פעמים

= המטמון = לעשות את המצות אמי = 1799 = 800

תורה = 611 = אים = אם שאר בשרו = 1610 = 611

= את עצמי = מוליד את עמי

= מוליד את אליהו הנביא = נולד את עמי

= נולד את אליהו הנביא = סוד ישראל = סוד המצות

= סוד אמך

אנחנו, ישראל, המצות. אנו האב, האם, הבן והבת המוליד את עצמו והיולדת את עצמה.

עצמה = 205 = הר = מולדי עמה = נולד עמה

עצמו = 206 = דבר = ראה = נולד עמו = מוליד עמו

המוליד את עצמו = 702 = בן = שבת = בת מכל דור

היולדת את עצמה = 1061 = 62 = בני = הבנה

אנחנו השמים. אנחנו הארץ.

שמים = 950 = נץ = ספרים = ספר האדם

= ספר עמך = ספר דרות

מולידים את = 1101 = 102 = ארץ

אנחנו, ישראל, משה רבנו.

בני ישראל = 603 = בני אמך = משה רבנו = ישראל היולדת את עצמה

= 1602 = 603 = אני מוליד את אמי = אני נולד את אמי

= ישראל היולדת את עצמה = אמך היולדת את עצמה

אנחנו, ישראל, הויה.

הויה = 26 = כל בית ישראל יחד = 1025 = 26

אנו המשיח:

מולידים את עצמנו = 1357 = 358 = משיח

אנחנו, ישראל, הבורא, הנברא והבריאה.

המצות הן קיומנו. המצות הן כל דבר שאנו עושים. לא יכול להיות אחרת כי אנו, ישראל, המצות. אנו לא צריכים לעשות כל מיני חיקויים מוזרים של קיומנו. אנחנו לא צריכים לעשות פרודיות העושות אותנו ללעג בעיני הגויים, אשר אנו בראנו. פשוט עלינו לרחם על הגויים כי הם ילדינו הנולדים בצלמנו ואנו כל ישועתם. עלינו לנהוג באמת וצדק וכך אנו קימים את כל מצות התורה - את כולן, כי המקדש מעולם לא נהרס ולעולם לא ייהרס. העולם יהיה איך שאנו בוראים אותו.הרי כבר כתבנו: ובחרת בחיים.

למחול כל חוב – כספי או מוסרי – בשנת שמטה זאת!

ב"ה

יום שבת - ענין זכר ונקבה עמוק יותר מאשר מבינים

זכר = 227 = זבחי צדוק = זבחי מיכל המלכה

= עלץ החוזר = 1226 = 227 = ברכה

= קרן החוזר = זבח עצמי = זבח דור = זבח עמי נולד

= יודע זבח אליהו הנביא = כתר האם

= כתר רות = שישי רות = שישי האם
= האדם התורה = את האדם ההרה
= את עמך ההרה

נקבה = 157 = זקנ = אנו המלכה = אנו מיכל

= אנו ילדנו = כל הארץ = 1156 = 157

= ירושלים = עלה אליהו

שבת = 702 = בן = בת מכל דור = יצר בת

= עלץ מוליד את עצמי = עלץ מוליד את עמי נולד

= 1701 = 702 = יודע עלץ מוליד את אליהו הנביא 

יום = 616 = התורה = את ההרה = דורות = קשר זוג

יום הששי = 1231 = 232 = יהי אור

יום שבת = 1318 = 319 = א + חירק = בן יום

= ברך התורה = בן דורות = שבת דורות

= בת יום מכל דור = חוה מכל דור = תשוב עמך

= שבות* עמך = שבות דרות = בית אהרן
= יצר חוה = יצר בת יום = הוגה יצר = יצר אחוד

בעברית נכונה כותבים שבות, ולא "סבתות".

בת יום = 1018 = 19 = חוה = אחוד

את הבת = 808 = את בתה = רחם = ברא אדם = אברהם

את בתי = 813 = הרחם = ברא האדם

= ברא עמך = ברא דרות = בראת עצמי = אתקן את עצמי

= 1812 = 813

גוף אם ובת = 1818 = 819 = הצדיקים = האדם הצוחק
= הצוחק דרות = הדר דרות = אתה צדיק הדר
= אתה צחוק הדר

אב ובן = 711 = אדון = אין = העולם = חגן = חג נולדים
= חג עמך נולד = חג האדם נולד = חג נולד דרות = אשתי

הלימוד הוא: כל אחד ואחת מאתנו קיימים בכל גיל ובכל שלב ובכל מצב של האנושות בו-זמנית.

ודעו גם זאת:

נחת = 458 = בנות = חי מת

אנחנו, כולנו, גם חיים וגם מתים בכל עת. אז אין טעם לפחד מהמות.

ב"ה

יום הזכרון

יום = 616 = התורה = דורות = שישו = שושי
= את ההרה

נזכור כי יש כ"ז אותיות באלף-בית, כולל האותיות הסופיות.

כ"ז = 27 = זבחי = היחד = יחדה = אגוד אחד

= תקון שרש אחי = 2025 = 27 = חוה תקון נשמתי
= חוה אור נשמתי = אחי אור נשמתי

= עלץ הויה = 1026 = 27 = קרן הויה = עלץ כל בית ישראל יחד
= קרן כל בית ישראל יחד

ר = 200 = הנני פה = אנחנו פה = צדוק
= מיכל המלכה 

זכר = 227 = זבחי צדוק = זבחי מיכל המלכה

= עלץ החוזר = 1226 = 227

= קרן החוזר = זבח עצמי = זבח דור = זבח עמי נולד

= יודע זבח אליהו הנביא

זכרון = 933 = עולם זבחי צדוק = זבחי אהרן

זובח = 23 = אברהם ויצחק = 1022 = 23 = החי = חיה

הראית את אהרן הכהן הגדול זובח? הראית את צדוק הכהן הראש זובח?

הראית את אליהו הכהן זובח? הזכרת?

עדין לא? אין דבר. אוטוטו יום הכפורים בא עלינו לטובה.

ב"ה

פסיכולוגיה הנלמדת ביום הזכרון

ף = 800 = תת = רך = עצמם = נשמתי =

= פנינים = פעמים = שרש

הכרה = 230 = כדור = דרכו = צחוק הויה = צחוק כל בית ישראל יחד

= 1229 = 230 =

תת הכרה = 1030 = 31 = א-ל = נעשה אדם

= נשמתי צחוק הויה = נשמתי צחוק כל בית ישראל יחד

= 2029 = 31

אלה = 36 = לאה = תת ההכרה

אלהים = 646 = מדברת = לדורות = האדם תת ההכרה
= 1645 = 646 = עמך תת ההכרה = תת ההכרה עמקת
= עמק הנשמה תה ההכרה

ישראל = 541 = אמך = שרה לאה = שרה תת ההכרה

כתוב:  וְלֹא-יָדַע, כִּי-רְפָאִים שָׁם; בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ.

– משלי ט:י"ח

רפא = 281 = תקן לכל = תקן ועד = 1280 = 281 = אנכי צדוק

רפאים = 891 = פרי אם = רפא עמך = רפא האדם = רפא דרות
= עמק הנשמה תקן ועד

בעמקי = 222 = כבר = ברכ = רזיה

כתוב:  וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, וַאֲנִי בְתוֹךְ-הַגּוֹלָה, עַל-נְהַר-כְּבָר; נִפְתְּחוּ, הַשָּׁמַיִם, וָאֶרְאֶה, מַרְאוֹת אֱלֹהִים. – יחזקאל הנביא א:א

קבר = 302 = שב* = קרב = בקר = עוד בעמקי

*המילים סבא וסבתא הן בלשון הארמית. בעברית המילים הן:
שׂב, שׂבה, שׂבים ו-שׂבות (= תשׁוב).
כמו כן: המילה "יחס" כתובה יחש בתנ"ך. וכך האיות הנכון. עלינו לדעת זאת כדי לגלות אמת אודות משיח = מיחש.

קבור = 308 = קרוב = שוב = שבו

משיח = כל קרוב = כל קבור = 358 = השמחה

עפר = 350 = פרע = ספרי = ספיר = שמי

אבותינו ואמהותינו = 999 = אבותינו שיר דוד
 = אבגדהוזחט + יכלמנסעפצ + קרשת + ךםןףץ = 4995 = 999

ולד = 40 = גואל = אבותיכם = 1039 = 40 = כתר אבות

אברהם = 808 = ברא אדם = רחם = דרש בקבר = מנחתו בקבר
= נחמתו בקבר = מת בקברו כל השמות בספר בראשית
= 2806 = 808 = העלץ בקרב לבבות כל השמות בספר בראשית
= 3805 = 808 = העלץ בקרב לבבות הנשמות בספר בראשית

כל אבותינו ואמהותינו הטמונים בעפר וכל מעשיהם קבורים בתת ההכרה שלנו. הגופים שלהם צפונים בגופינו. זכרון מעשיהם, לטוב ולרע, קבורים בתת ההכרה שלנו. אנו, שנולדנו בזכותם, הגואלים שלהם. עלינו לתקן את חטאיהם שהם לא הספיקו לתקן במשך החלדים שלהם.

אין שום צורך ללכת לבית קברות כדי להתאחד עם צדיקים. הרי הם הגוף שלנו.

הגוף = 814 = צדיקים

ככתוב: הַיֹּשְׁבִים, בַּקְּבָרִים, וּבַנְּצוּרִים, יָלִינוּ; הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר, ופרק (וּמְרַק) פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם.
 הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ, אַל-תִּגַּשׁ-בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ; אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי, אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל-הַיּוֹם. – ישעיהו הנביא ס"ה: ד-ה

בתוך הגוף שלנו, נמצא הגן.

הגוף = 814 = צדיקים = צוחקים = פלא גן = עולה גן

קברות = 708 = חן = הגן = שבות = תשוב

השׂבים שלנו הם בתוכנו. שבותנו אליהם להתאחד אתם מכל הדורית, לתת להם מנוחה ונחת ולסלוח להם על חטאיהם שאנו עדין נושאים ועלינו לתקן עבורם, היא העמקה אל תת ההכרה שלנו. שם הם קבורים.

ואין לפחד משדים ולדבר כל העת על שדים.

כבר ראינו למעלה:

ישראל = 541 = אמך = שרה לאה = שרה תת ההכרה

עתה נוסיף את חילוף זה לשם ישראל:

ישראל = 541 = אני לילית

כמו כן:

לבבות = 440 = מת = תהלה = נפשי = כל ממשי

שד = 304 = בקבר = בקרב

שדים = 914 = שם דוד

על הדורש את דוד המלך לרדת לתת המודע שלו ולעשות שלום עם אבותיו ואמהותיו ולקבל אותם כפי שהם – יהודים לא מושלמים, שגם חטאו בחייהם, בלי אשליות שהם היו צדיקים גמורים – לסלוח להם, לאהוב אותם ולקבל את אהבתם. בתת המודע שלנו אנו מוציאים את ישועתנו ושם אנו נאספים אל אבותינו ואמהותינו. לכן עלינו למחול ולסלוח. אין זמן יותר מוצלח לעשות זאת משנת שמטה.

מודע = 120 = מועד = עומד = עמי = אליהו הנביא

תת מודע = 920 = אהרן דוד = כ"ץ = האחרון = אלינו הנביא נשמתי

= עמי נשמתי = שרש עמי

הסולח לאבותיו ולאמהותיו שהורישו לו את האחריות לתקן את העבר שלהם מוצא נחת ומעניק נחת.

נחת = 458 = בנות = חי מת = חי לבבות

הוא ימות בתורה עוד כאשר הוא חי ויזכה לחיות לנצח נצחים יחד עם אבותיו ואמהותיו. זה הפרוש האמתי של נאסף אל עמיו.

חי לנצחים = 806 = ציון

חי עולמים = 774 = עדן = למדן = בת שבע = יד ימין
= עצרת דוד = עצם דוד = עם דוד נולד = יודע עם דוד
= יודע דוד לפניך

חיים לנצחים = 1416 = 417 = זית = אותי = הבית

Why is Forgiveness so Important ?

When we truly forgive, I mean really forgive, not begrudgingly forgive, but really and sincerely Forgive - we see what happened to us from a higher perspective. It's called "reframing", but it is actually rewriting the events in our past.

And rewriting the events of our Lives is rewriting our Lives - actually, not metaphorically. Rewriting an event from a higher, more liberal perspective changes our Life story - which is an organic, living Being that is "fractally" mirrored in all Living Beings and all Life stories.

When we rewrite the events that happened to us from a higher perspective of forgiveness and understanding (in Hebrew word to understand [LeHavin] is also the root to bear offspring), we heal a Life story that had a defect and make it whole and well. In Hebrew to Create and to make well are the same root - B-R-A. To understand an event higher is to take what was a miscarried idea that came into existence, make it well and, in so doing, recreate it on a higher level.

All of the painful events in our lives are living beings that were viable enough to come into existence, but are not healthy enough to sustain Life and support the entire ecosystem. So, they languished and they festered and some died.

Those who ruminate gloomily on the past without forgiving are, quite literally, mourning miscarriages and picking in festering wounds. They return forlornly to graveyards. While this is understandable for the grief-stricken, it would be much better if they knew that they have the power to bring those miscarriages back to life, whole and healthy, and give them a renewed Spirit.

Forgiveness is Resurrection and all of the mystical-sounding stories about miraculous healing are naught but Forgiveness.

ב"ה

ראש השנה של שנת שמטה

תקחו את האמת שמיד תראו במלוא ובשיא הרצינות. הפעם ראש השנה לא כאילו ולא דמי ולא תרגילים ולא הכנה לקראת. הפעם עדת ישראל עושה ראש השנה על אמת.

ראש = 501 = אך = אשר

השנה  = 360 = שני = נשי = יצר עולם שמחה =  1359 = 360

= עולם שמחה מכל דור

ראש השנה = 861 = אסף = לאלף

= תקן ימים = תקן סתר

= אשר נשי = ראש נשי

= אסם צדוק = קרן הצדק קרן ימים = 2859 = 861

= אני נשמתי = אנו כל בית ישראל נשמתי = 1860 = 861

= אני המטמון = אנו כל בית ישראל המטמון

= שרש הנאה = הנאה פנינים = הנאה פעמים

= ציון כלה = הכל ציון

= עולם שמחה את הנשמה

= את כל ספרי עולם שמחה

= גוף אליהו = בכל גוף

= מגד צדיקים = הגוף מגד

= הגוף אמו = צדיקים אמו = צוחקים אמו

= מגד כל נדריך

= ברחם אמי

בחג ראש השנה = 874 = עדף

= ראש השנה אהבה

= סדרים = הנה כל נדריך

= עולם שמחה צדיקים = 1873 = 874

= עולם שמחה צוחקים

= הגוף עולם שמחה

= קרן הרחם עולם שמחה = 2872 = 874

= רחם כל עדת ישראל = כל דעת רחם אמך

= כל דעת אמך ברא אדם = אברהם כל עדת ישראל

= רחם אמך כל דעת = רחם ישראל כל דעת

= דעת הנשמה = עדת כל ספרי

= תחית המתים

ב"ה

שבירת השתיקה: אמת התורה

החילופים שאראה לכם תכף, בע"ה, נחשבים לתורה שבסוד הסודות. הגעתי אליהם, בסיעתא דשמיא, אחרי שנים של עמל ולילות ללא שינה. כאשר מצאתי אותם חשבתי: דברים אלה אינם אמורים להיות "תורה שבסוד", נחלתם של קומץ למדנים בכל דור – אלא אלף-בית של תלמוד תורה. דברים אלה אינם אמורים להיות תכליתו של תלמוד תורה, אלא ראשיתו.

 
הצטערתי להבין כי רוב הרבנים אינם יודעים דברים אלה – הלא הם נגלים לכל העמל בתורה באמת ומתפלל לדעת את התורה בכל לבבו.

רוב הרבנים שקועים כיום בעסקיהם וסומכים על ל"ו הצדיקים שיתקנו את דברי הדור ומעשיו. גרוע מכך, מי שגילו את האמת חוששים לפרסם זאת כדי "לא לזעזע את הסירה" ולהרגיז את הממסד הרבני. האם יש דבר פחות מתקבל על הדעת? איך זה יכול להיות: אותם ה"צדיקים", עליהם כל הדור סומכים להושיע אותם, פוחדים לגלות את הדברים הידועים להם מחשש רוגזם של רבנים בעלי כח, עמדה חברתית והשפעה כספית ופוליטית? לא זאת הדרך! על כל יהודי ויהודיה לדעת דברים אלה.   הדברים האמורים להיות נחלתם של כל יהודי ויהודיה, נחשבים "תורה שבסוד" – אך לא מפני שה' יתברך לא רוצה לגלות אותם לכולנו, אלא כי זה האינטרס של רבנים כוחניים שלא נכיר אותם!

אותם רבנים אומרים לתלמידיהם כי "תורה שבסוד" נועדה אך ורק לגדולי הדור, כי מידותיה בלתי אפשריות לפשוטי עם והיא נחלתם של אנשי סגולה. שטויות! תלמוד תורה ברוח נכונה עושה מכל יהודי 'גדול', הראוי ללמוד את עמקי התורה. אל דאגה: לא נצטרך להבין יותר ממה שאנו מוכנים לשאת. הרשו נא לה' יתברך להחליט כמה את/ה מוכן/ה ללמוד ולקבל. ה' קובע את קצב הלימודים ועצמתם הכי טוב – בדיוק כפי שהוא קבע את קצב ועצמת גידול הגוף שלך. האם נשאל רב כמה מהר עלינו לגדול ולהתבגר? גם קצב גידול התפתחות נשמותינו נתון בידי הקדוש ברוך הוא, ולא בידי הרבנים; ה' אינו זקוק לרבנים שיחליטו תחתיו.

דע! המבקש להקטין את ערכך ולקבוע את תחום יכולתך, המנסה להפחיד אותך שלא תעיז/י לערער על דבריו ולהפעיל את שיקול דעתך, הנו רשע צמא-כח האוהב לרמוס את רוחך כדי לגבור עליך. חד וחלק.

לא יתכן מצב כזה. הוא מעוות את כל הבריאה.

איני אומרת לפרוק עול! אני אומרת: נקבל על עצמנו את עול ה' יתברך, את עול התורה האמתית – במקום זה המאולתר והמסולף הנלמד ברוב הישיבות. לא אמרתי לאיש לפרוק את עול המצות. לא נוכל לפרוק את עול המצות, כי הרי:

ישראל = 541 = המצות

בע"ה ית', אני שוברת את קוד השתיקה.

אנחנו, ישראל, המצוות החיות ממש. אני סומכת על הטוב שה' גנז וטמן בנו כדי להובילנו לרצות בטוב, לדרוש את הטוב ולעשות את הטוב.
הרבנים ערערו שיטתית את כל הבטחון העצמי שלנו.

בזדון הם בלבלו בין העצמאי/ת הסומך/ת על הקדוש ברוך הוא לבין השבתאי/ת או האפיקורס/ית, ח"ו. יהודי או יהודיה המתפלל/ת לה' יתברך בבטחון מלא וביראת שמים אמתית כי ה' יאיר לו/ה את הדרך, לא יכול/ה להיות אפיקורוס/ית או  שבתאי/ת! אין כל כפירה בהסתמכות על ה' יתברך בלי להיות רופסים התלויים באופן מוחלט בדעת הרבנים ובידיעה כי אנו יכולים להיות דבקים בה' ממש. זהו רצונו של ה'.

כמו כן, אם דבר תורה צורם לך באוזן, בלב ובנשמה; אם הקול הדק הפנימי אומר לך כי הדבר איננו מלא שמחה ואהבה באמת – אל תקבל/י אותו כפי שהוא מנוסח. תתפלל/י לה' יתברך לגלות לך את האמת אודות אותו דבר תורה.

הנה ראשית האמת שתוביל אותנו הלאה בדרך הנכונה:

אני = 61 = הנאה = זה גלוי = אנו כל בית ישראל

= 1060 = 61 = עלץ עולם שמחה = קרן עולם שמחה

= 2059  =61 = גנזתי לך עולם שמחה

משיח = 358 = השמחה = ספר חי = הרנה לכל חי
= גן ילדים = 1357 = 358 = ויתרפאו ילדים =

= ילדים אוצרות = את ספר התורה

המשיח = 363 = פרוש נכון = 1362 = 363

= המקראות האדם = המקראות דרות = המקראות עמך
= אתה ספר התורה

ישראל = 541 = אמך = המצות

ספר תורה =  951 = עתק של אמי

הויה = 26  = כל בית ישראל יחד = 1025 = 26

גואל = מ = יהודיה = היהודי = אבותיכם

= 1039 = 40 = כתר אבותי

הגואל = מה

על כל יהודי ויהודיה לדעת:
אי אפשר לאמר את המילה אני בלי לאמר:
אנו כל בית ישראל. אנחנו אחד – וזאת הנאה.
אנו כל בית ישראל יחד הויה. הויה שמנו!
מה אנחנו = אנחנו הגואל! לעולם אל תפחית את הערך של יהודי/ה, ובכלל זה את ערכך-עצמך!

כל יהודי ויהודיה – הגואל!
כל יהודי ויהודיה – המשיח! על כל יהודי ויהודיה לדעת זאת ולקבל על עצמו/ה את כל האחריות הכרוכה באמת זאת.
ישראל = המצות
אנו המצות החיות!
אנו ספרי תורה חיים ממש.

מכאן אנו, כל בית ישראל יחד, בע"ה, יכולים להתחיל ללמוד תורה לשמה וברוח הנכונה, עם הפרושים הנכונים ובכוונות הנכונות.

ב"ה

מחילת חובות היא תחיית המתים ממש ואין אחרת

רבנים כוחניים במשך הדורות עשו מיסטיפיקציה של הענינים הכי מרכזים וחשובים בתורה כדי שלא נעריך באופן נכון את משמעות מעשינו בעולם זה (שהוא העולם הבא – הבא באופן תמידי).

הלווה כסף, מרוב פחד וחוסר בטחון, מוכר את עצמו לעבד, חושף את עצמו לסכנות ההוצאה לפועל וקובר את עצמו חיים בחובו.

המוחל על חובו של הלווה הוא גואלו ממש. הוא מחזיר לו את חירותו, מציל אותו מהעוני הנמשל למוות ומוציא אותו מקבר החוב בו היה קבור.
דרך אגב, המוחל חוב גם נמחלים לו חובותיו המוסריים – חובות שאולי הוא גורר במשך גלגולים רבים.

איך בן אדם שנמחל לו חוב מרגיש? הוא מרגיש מחיה!

מחיה זאת היא המובן האמתי של תחיית המתים ואין תחיית המתים אחרת. שלא יבלבלו לכם ת'מח עם כל מיני אמונות טפילות.

המבקשים לקבור את רעייותיהם בקבר של חוב – דהיינו, אלה המציעים "הלוואות בתנאים קלים" – במיוחד אלה העושים זאת לקראת שנת השמיטה, ירצו את עונשם בפועל. אין עונשין בתנאי למבקש לקבור את אחיו. אסור לרחם על רשע כזה.

כמו כן, מי שלא מזהיר את בן אדם כי לפניו בור ולא קורא לא לעצור פן יפול אל תוכו – גם הוא אשם.

הואילו לתאר לעצמכם 

שמחה מוצקה כיהלום ויציבה כפלדה

כמו יהודים שוחרי-טוב רבים המעמיקים בצפונות המסורת שלנו, לימדו אותי את דרכי הישועה–הגאולה–המזור–והנחמה. רגשית, זה נתפס כמוטעה: מוטעה מיסודו, מוטעה כבלתי סביר. יש להניח קיום של צרה לצורך 'ישועה'; קיום של נפילה לצורך 'גאולה'; קיום של חולי לצורך 'מזור'; קיום של אי-נחת לצורך 'נחמה'.

לא, לא ולא.

ידוע לי כי שמחה היא הדרך; אך על השמחה להיות כוללת, לא רק סוף העניין. בעיית השמחה, בגילוייה כמו בסיפורי זולתנו, כיום ובזכרוננו ההיסטורי המשותף, היא: השמחה היא רוחנית. היא בת חלוף. היא שברירית. נחוצה פעולה עילאית-קיצונית של רצון כדי להשכין שמחה בלב ואז – למרות מאמצינו הכבירים – היא מתפוגגת חיש, בקלות רבה מדי.

אנו מעלים על נס את שמחתם הטבעית והמיידית של תינוקות וילדים, מתעלמים מן המהירות בה הופכים גילויי השמחה להתקפים ממושכים של אומללות ובכי, ליללות עוקרות-לב וקורעות-אוזן של שלום שהופר.

בפגישת שני דברים רופפים כמו שמחה ובלון מובטחת התוצאה המאכזבת. גיל-בן-רגע מוחלף במבול של דמעות.

המנהלים את מערכות חיינו יוצאים מהנחת הסבל כי הסבל הוא עמיד. על קיום הסבל תוכל לסמוך. אפשר לבסס עסק על סבל. לעומת זאת, אי אפשר 'להריץ' בבורסה את מניות השמחה, כי היא כל כך בלתי יציבה. לא נוכל להגדירה כמצרך נפוץ. לא נוכל להגדירה כמשאב-טבע.

ובכך, בדיוק, שורש הבעיה.

אנו זקוקים לשמחה מוצקה כיהלום, יציבה כפלדה, אמינה כזהב. רק אז נוכל לבנות בה ולהתבסס עליה. משהו אמין מבחינת עולם העסקים, עליו נוכל לקיים את תרבותנו. על השמחה להיות משמעותית וסחירה, בת-סמך ומרשימה.

עלינו ליצור שמחה ממשית ואמיתית במלוא הרצינות. עלינו להתקדם אל מעבר לשותפויות המזון האורגאני – אף כי זה תנאי הכרחי להמשך, מקור השראה ודוגמה לכלל האנושות הבנוי על שמחה. עלינו להיות מסוגלים לבנות לוטפי-שחק נרחבים, מרשימים בייחודם, של שמחה. עד כדי כך ממשית חייבת השמחה להיות. עלינו לנסוע בכבישי-שמחה, להתנהל במדיניות של שמחה. מערכת הצדק תנוהל בהומור חכם ותתבסס על ספר חוקים של הומור חכם. עלינו לשווק שמחה, להפקיד אותה בבנק ולגבות עליה ריבית מצטברת.

ההבטחה המשיחית לא תוכל להיות גאולה מהשפלתנו, תשועה משברוננו או נחמה מצרותינו ואבלנו; גם לא שבירת כבלינו. כל אלה באו כי חיינו בעולם בו השמחה היתה כל כך נדירה ושברירית. אנו זקוקים לשמחה מוצקה ומעשית כתשתית לעולמנו. על גורם השמחה להיות סחורה יומיומית כמו הברזל ממנו חושלו הכבלים. שמחה חומרית תבוא במקום סבל חומרי. המורשת שננחיל לילדינו צריכה להיות שמחתנו, ועליה בכוחם להמשיך הלאה. לא נוכל לחיות בעולם בו שמחה היא רוחנית ושברירית, בעוד הסבל הוא ממשי וקבוע, ואין בכך צורך. נחוצה לנו שמחה ממשית.

כשנגלה לי חזון זה ידעתי כי כל נפש טובה תסכים אתי. ידעתי כי אם תכונס עצרת היקום הכללית בקריאה לברוא שמחה ממשית, יציבה, משמעותית, בת-סמך, יסודית וסחירה – היו אומרים "אמן!" כאיש אחד.

Imagine, if You Will, Joy as Durable as Diamond and as Resilient as Steel

Like many well-meaning Jews who get deeply into our Tradition, I was being taught the ways of Salvation, Redemption, Healing and Comfort.

It felt wrong, essentially wrong, unacceptably wrong.

Salvation presupposes trouble. Redemption presupposes having fallen. Healing presupposes illness and woundedness. Comfort presupposes discomfort.

No. No. And No.

I know that Happiness is the Way. But Happiness has to be the Be-All, not just the End-All.

The problem with Joy, such as it exists now and has for all the history that any of us can remember or heard about, is that Joy is spiritual. It is ephemeral. It is fragile. It takes a supreme Act of Will to induce Joy in the Heart and then, for all our gargantuan efforts, it dissipates all too quickly and easily.

We idealize the natural and spontaneous Joy of Babies and Children. We ignore the fact that their Joy quickly dissolves into long fits of miserable tears and heart-wrenching, eardrum-rending, peace shattering wails.

When two things as flimsy as Happiness and a balloon are put together, the unpleasant outcome is assured. A moment's delight is replaced by ongoing tears.

The reason why those who are running our vital systems work off the platform of misery is because misery is durable. Misery is dependable. You can bank on misery. Joy, in juxtaposition, isn't worth flying on the bourse, because it is so unstable. It cannot be considered a commodity. It cannot be considered a natural resource.

And therein, precisely, is the problem.

We need Joy that is as durable as diamond, as resilient as steel as incorruptible as gold. Only then will it be a something we can build with, something we can bank on, something that we can build our civilization with and on. Joy has to be substantial and fungible and dependable and monumental.

We need to create substantial, really real Joy. We need to go far further than creating organic co-ops, although they are the sine qua non, the afflatus and the paradigm for an entire Human civilization built on Joy. We need to be able to construct magnificently impressive skycaressers from Joy. It has to be that, well, concrete. Our roads need to be constructed of Joy. Policy has to be determined in Joy. Justice has to be ministered in Wise Humor and Wise Humor needs to be the Laws on the Books. Joy has to be bankable and we need to know it's going to pay dividends and collect interest and compound interest.

The Promise cannot be redemption for our degradation or salve for our wounds or comfort for our troubles and grief or the breaking of our shackles – all because we lived in a world in which Joy was all too rarefied and ephemeral. We need substantial, actual Joy that we can build our World with and in. We need Joy as tangible and actual as the iron chains from which shackles were forged. Material Joy has to replace material misery. The legacy we give to our Children must be our Joy that they can then build further on. We don't need, and can't live, in a world in which Joy is spiritual and ephemeral, while misery is actual and durable. We need Material Joy.

When I came upon this vision, I knew that every good Soul would agree with me. I knew that if a Cosmic Pow-Wow were to be called to congress calling for a Creation characterized by material, durable, substantial, dependable, constructable and fungible Joy, the vote of Ay! would be overwhelming.

ב"ה

תחית המתים - שנת שמיטה

הגופים שלנו הם הגניזה והמטמון של אוצר המחשבות, הלימודים, התקוות, הרגשות, התפילות והמעשים של כל אבותינו ואמהותינו לאורך הדורות מאז אדם הראשון וחוה אשתו.

אנו נהנים מזכויות כל הטובה שהם עשו, הרגישו וחשבו; מאידך, בידינו מופקדת האחריות לתקן את מה שהם לא הספיקו לסיים או לתקן במהלך חייהם. אנו כל תקוותיהם להגיע לשלמות – לנחת אין סופית.

כאשר אנו חשים עצב או כאב, או כאשר אנו מוצאים את עצמנו במצב קשה, אחד (או אף יותר) מאבותינו/אמהותינו מאותת/ים לנו כי עזרתנו נחוצה, כדי לתקן משהו עבורם.

כשאנו מצווים על לבבינו להיות בשמחה, אנו משמחים את כל אבותינו ואמהותינו במשך כל הדורות – ואת כל אלה שהיו ביחסים אתם! היכול לעורר שמחה בלבו, מעשהו מפיק רצון במיוחד ומשעשע את נשמות הילדים הטמונות בו. לכן, על האדם לאהוב, לשחק ולהצחיק.

חשוב מאד לשחק בעת ההתעלסות.

כל אבותינו ואמהותינו טמונים בנו ממש. במידה בה הם שלמים ושמחים, בה הם חיים. במידה בה הם עצובים או שרויים בחוב (ממוני או מוסרי) שלא נפרע, הם "מתים". תקוותם לתחייה מחדש מופקדת בידינו.

כאשר אנו סולחים לאדם שפגע בנו, אנו גם סולחים על חטא של אחד (או יותר) מאבותינו/אמהותינו. כאשר אנו מוחלים על חוב, אנו פורעים גם את חובות אבותינו/אמהותינו. כך, הם יכולים לנוח בנו. זה המובן האמתי של המונחים: מנוח, מנוחה ונחת.

שימחתם כאשר החובות המוסריים והכספיים שלהם הוסדרו על ידינו, היא אדירה.

כמו כן, עלינו ללמוד לשחק, לצחוק ולהצחיק. העושה זאת יזכה לשמוע את קריאות השמחה, הידד והלל, של אבותיו ואמהותיו מכל הדורות ובכל התפוצות וישמע את הדי צחוקיהם בתוכו – במיוחד צחוקיהם של הילדים מכל דור ודור. בתוך קולות צחוק אלה הוא גם ישמע את ההיגוי הנכון של השם המפורש, היגוי אותו כהן הראש בלבד יכול להשמיע בקדש הקדשים, אך ורק ביום הכפורים. היגוי השם המפורש מהדהד בכל מקום וזמן, בכל ארץ ובכל תקופה ממש. הוא ישמע קול זה בגופו ויתאחד אתו. וזאת האמת אודות מהות "אין סוף בגוף" – תחיית המתים ממש.

Born in Sin?

Like many ideas that comprise the body of Christianity, this idea is the result of mistranslation of Hebrew and the inadequacy of other languages to support the layers of meaning of alpha-numeric Hebrew.

The Hebrew word that is translated, poorly, as 'sin', chet, actually means missing the mark. It is equal in value to the work chai, which means alive. From there, the misunderstanding went further afield and developed into an entire, unfortunate, view of Humanity.

The truth of the matter is this: We are the distillation and repository of all of the thoughts, feelings, hopes, dreams, prayers and deeds of all of our Ancestors. We enjoy, in the form of our appearance, our abilities, our natures, our intellect, our experiences that which they accomplished to the satisfaction of their Souls in their lifetimes. To the extent that they gave over to the very best of their ability their Soul's gift to Creation, we enjoy their accomplishments as our very being and all of our attributes and the experiences we will experience in our Lifetime. To the extent that they were not able to complete their mission during their lifetimes, we are entrusted with the fulfillment of their Soul. This is a most Sacred mission vested in us. It is our Life.

When we experience pain and/or disquietude of any kind, we are getting a signal from one or more of our Fathers and mothers saying: Hey, I need Your help here. I need you to do what I could not do. I need you to clear up a debt for me. This situation is that Opportunity. Please seize it! The type of pain we experience, be it in a specific part of our Body, in our Psyche, in the form of a Relationship or in a Situation is always indicative of the Opportunity we are being granted for fulfilling our Ancestors' hopes for a perfect world.

Sadness is always Grieving and Grief is always a call for help from the Grave. Those who feel the profoundest Sadness will attest that they often feel buried alive in their sadness. This is not an allegory. This is a statement of fact. Sadness is an echoing call from one or more of our Fathers and Mothers, by whose merit we live, for assistance in rectifying something. Any sadness we experience is the Grief of a Soul waiting for fulfillment of their Vision of a perfected Creation.

It is, therefore, not only necessary to carry out as many Acts of LovingKindness as this world, The World That is All Together Opportunity, grants us. It is necessary to will the Heart to be Joyful. Joy drives away the Grief of the Grave. Joy is an act of Supernal Will for the sake of the Creation throughout all of the Generations.
It are behooved to become zany. Yup. Zaniness is great Wisdom. When we are historically funny, we make not only those who are alive in our Generation laugh, we cause our Ancestors laugh with us. Laughter echoes throughout all of the Generations. In fact, the same word chai in Hebrew that means alive is also equal to the value of the word HadHed, which means echo. Those who laugh frequently for the sake of making Joy reign in Creation begin to hear the echoes of the peals of Laughter throughout all the generations and throughout the world reverberating within them. They hear the peals of Laughter of the Children of all the Generations within their own Bodies. And, in experiencing this again and again, one begins to hear, faint at first, but then it gains in momentum, the greatest Laugh of All - the correct pronunciation of God's Great Name pronounced only by the High Priest in the Holy of Holies on the Day of Atonement.

I promise you, this is no fable and these are not allegories. All of what I have written here is absolutely and literally True as stated. This is the Secret of the Resurrection. And now You know it too.