ב"ה

להיות מפורסם

אנשים מחפשים פירסום משתי סיבות:
א. יש הרוצים לחלוק את אשר למדו ו/או השיגו עם נשמות רבות ככל האפשר – כך הוא אצל חכמים; וגם אצל אנשים כשרוניים ביותר השואפים לחלוק את פרי כשרונם עם אחרים כדי לעורר בהם השראה. כל אלה מצפים מאתנו להיות מודעים למתנה שקבלו, כדי שנהיה שותפים בנחלת הנצח שלהם.
ב. ויש המחפשים פירסום מסיבה אחרת. נשמותיהם במצוקה קשה, בגללה הנשמה קוראת נואשות לעזרה. כך הוא אצל פוליטיקאים ובדרנים המוכרחים לכבוש את לב הציבור. נימת פנייתם צורמנית יותר – נוכל לחוש בה צורך-על להיות במוקד תשומת הלב. נואשותם היא מעבר לצורך בהכרה; הם לוחמים על עצם קיום שמותיהם.

כשאנו נזכרים במישהו, נדמה לנו שהוא 'צץ' במחשבתנו לפתע – ללא כל תיאום ובמקריות גמורה, או כי משהו הזכיר לנו אותו. אך למעשה נשמה זאת מתייצבת בפני בית הדין העילאי כדי למסור עדות במשפט שלנו, בזימון ביה"ד או לבקשתנו. אדם 'עולה על דעתנו' כי נשמתו נקראה להעיד או נשמתו קוראת לנשמתנו להעיד.

הנואשים להתפרסם, אם כפוליטיקאים, מבועתים מפני השתכחותם ולכן כופים את עצמם על תודעת קהל רחב ככל שיוכלו, אם כבדרנים בינוניים ('זונות תשומת לב'), הן נשמות שנקלעו למצב נורא במשפטן וישברו כל דלת למצוא נשמה שתעיד להגנתן. הן יודעות כי על שמן מרחף איום של מחיקתו המוחלטת מהתודעה הקבוצית, ועם זאת כל זכרון של עצם קיומן – לכן הן נלחצות כדי להיות בזכרון.