ב"ה

מלה על הפלות והקשר בינן לאינקויזיציה ולשואה

עולם זה בהתגשמותו הוא הריון רב-סיכון עבור ישראל. – נשיאתו של עובּר זה עד מועד הלידה היא קשה ורבת יסורים מבחינתנו. בתקופת האינקויזיציה ובזמן גרושנו  מספרד ומפורטוגל התחולל מהפך. נפער שסע בין הדעות – היש להמשיך את ההריון או להפיל את הגוי? ישראל היו מותשים ומיוסרים, לאחר שלבים כה רבים בתולדות האדם. והיו אז, בדרגות הגבוהות של ישראל, שאמרו: "די! לא נוכל לסבול כך עוד. הבה נצא מן הגלגול. מספיק ודי – נגדשה הסאה!"

במפגש נורא של כל נשמות ישראל טענו דורשי המשכת ההריון, וכנגדם טענו דורשי הפסקת ההריון. – אילו נתקבלה אז ההחלטה להפיל את העובר, היו ישראל יוצאים מן הגלגול כבני אדם, חוזרים להיות האל-שלא-נברא, והבריאה היתה נמחית רק מכח ההתגלות – שהבריאה היתה רחוקה ממוכנוּת לעמוד בה.

התומכים בהמשכת ההריון הציגו נמוקים משכנעים יותר, והמשכנו לשאת את הגוי. הנשמות שקראו לבצוע הפסקת ההריון בתקופת האינקויזיציה נענו לדעת התומכים בהמשכתו והכירו בצדקתם. הם נכנעו ועשו תשובה. וכדי לשכנע את עצמם כי חזרו בהם מרעיון ההפלה בגלל הסבל ההריוני, הם קבלו על עצמם את השואה. בזמן השואה לא נשמעו קולות להפלת הריון העולם; אף לא אחד. ההסכמה להמשיך ולשאת את העובר-הגוי היתה גורפת.

ישראל לא תעמיד את עצמה למבחן כזה שוב. אין בו צורך; וההחלטה להמשיך בהריון העולם עד מועדו, למרות היסורים, העלתה אותנו למדרגת חכמה מספקת כדי לא להזדקק שוב לבחינה עצמית כזאת. אנו מעבר לשלב בו עלינו להוכיח את נחישותנו על ידי עמידות לכאבים. פרושו של דבר: גם הגוי מסוגל עתה לחיות בעולם בו האופי אינו נמדד בקבלת יסורים. החשיבה המקנה עדיפות למבחן-אופי ע"י כאב עדין מהדהדת בבריאה, אך הנתיב העילאי בו בחרנו הוא לימוד העמידה בכח השמחה.

הגיע זמנו של הגוי ללמוד איך להחזיק מעמד בעצמת השמחה – כזאת שטרם נגלתה לעולמנו. עליו להיות נכון להתמודד בגילוי המלא של אור השמחה כדי להיוולד. לשם כך עליו להגביר בהתמדה את יכולתו לעמוד בזרם השמחה שיפרוץ באירוע לידתו.